שוב אותו סיפור,שוב אותה אהבה-פרק 10

"עזבי" אמר והלך לישתות.
"מה אתה מתעצבן?" שאלתי לא מבינה..אבל הוא כבר לא ענה לי.

"דני?" שאלתי והתקדמתי אחריו לשולחן,הוא כבר הספיק למזוג לעצמו כוס.
"דני?" חזרתי על עצמי,ושוב הוא לא ענה.
"ואני עוד הילדה הקטנה" מלמלתי ולקחתי לונג.
"היי זה שליי" צעקתי אליו ברגע שהוא לקח לי.
"נו" התעצבנתי,לא מספיק שהוא לוקח לי ישר אחרי שמילאתי לעצמי,הוא גם לא עונה לי!
"דניאל תביאי לי" אמרתי בעצבים,הוא גיחך והחזיר לי.
"טיפשש" מילמלתי והלכתי לשבת עם הבנות..איך שהתיישבתי היה לי טלפון..מוזר מי כבר יתקשר אלי ב 11 כולם איתי פה ועדי עסוקה אז היא לא תתקשר..
"הלו?" עניתי והלכתי לצד.
"הלו?" שאלתי שוב,מה נסגר עם האנשים היום כולם החליטו לא לענות לי,השיחה נותקה..

"אנחנו צריכים לדבר" שמעתי קול מאחורי,קפצתי במקום מבהלה.
"ישלי קשית ואני לא מפחדת להשתמש בה" איימתי על אותו אחד והסתובבתי אליו.
"וואלה?את הולכת לפגוע בי עם קשית?" שאל בגיחוך,ראיתי את ג'ייסון עומד מולי..אוי לא,באמת אמבר באמת?עם קשית?! טיפשה!
"עזוב" אמרתי.
"מה אתה רוצה?" שאלתי לא מסתכלת אליו,יודעת שרק ממבט שלו אני קופאת.
"לדבר" אמר
"זה באמת ניראלך הזמן והמקום לדבר?" שאלתי בגיחוך,אנחנו פאקינג בטבריה באנו להנות,אז הוא רוצה לעשות לי שיחה אחרי שלא ראיתי אותו שנה?!ממש לא.
"לא,אבל אני מרגיש שזאת ההזדמנות היחידה שיצא לי לדבר איתך עד שתעלמי לי שוב" אמר.
"אני יעלם לך?" שאלתי בגיחוך.
"לפי מה שזכור לי התגייסת אז אתה זה שנעלמת" אמרתי,אני לא מאמינה שאני באמת עונה לו..
"ניפרדנו,והתגייסתי העדפתי להיות רחוק ממך כדי לשכוח" אמר
"אני מקווה שעזר לך" אמרתי בזלזול מעורב עם עצבים.
"לא.." אמר והסתכל אלי,הרמתי אתה העיניים אליו,למה עשיתי את זה?! זהו אין מצב אני מנתקת את המבט ממנו.
"אמ אני מצטער" אמר וליטף את הלחי שלי,גיחכתי והעפתי לו את היד.
"אני ממש לא הולכת לנהל פה את השיחה הזאת איתך" אמרתי ובאתי ללכת..אבל הוא משך אותי אליו מהיד,היינו צמודים,ופתאום הוא נישק אותי..ניסיתי להתנתק..טוב על מי אני עובדת,ישר זרמתי עם הנשיקה נסחפתי אליה.
"לא אני פשוט לא מאמין" שמעתי מישהו אומר מהצד,התנתקתי ממנו והסתכלתי לצד ראיתי את דני עומד מסתכל כולו עצבני..פאק!!
"ועוד רציתי לבקש סליחה" אמר בזלזול והלך.
"דניי" צעקתי אבל הוא לא הקשיב ופשוט חזר לכולם.
"יופי תראה מה עשית" צעקתי על ג'ייסון,ובאתי ללכת.
"אמ" הוא אמר והחזיק בידי.
"אל תקרא לי ככה!!" אמרתי עצבנית והלכתי,אני פשוט לא מאמינה שבאתי להנות ובמקום זה אני עוברת פה כל שניה מריבותת.

"מה עשית לו? שאל רועי והצביעה על דני.
"סתם" מלמלתי והתקדמתי אליו..הוא ישב מול החוף עצבני עם כוס ביד וזרק אבנים למים.
"דני" אמרתי והתיישבתי ליידו,הוא אפילו לא הסתכל אלי.
"דני מת בישבילך" אמר ממשיך להביט במים.
"אל תדבר ככה" אמרתי עצבנית,שונאת שמדברים על מוות לידי.
"מה את רוצה?לשבור לי עוד את הלב?" שאל עצבני ורק עכשיו הפנה את המבט שלו אלי.
"מה?" מילמלתי,מה לשבור לו את הלב?
"כלום" אמר וחזר להסתכל על המים.

"מה יהיה איתנו?" שאלתי ביאוש.
"לא יודע" אמר והסתכל אלי.
"אבל אני יודע שאני פשוט לא יכול איתך יותר! אני כל היום מראה לך את האהבה שלי אין מישהו שאוהב אותך כמוני,אני מוכן לעשות הכל בישבילך גם אם זה למות..אבל אצלך זה לא אותו דבר את מרשה לעצמך להתנשק עם אחרים,את בכלל אוהבת אותי?" שאל והסתכל אלי,לא ידעתי מה לענות אני עדיין מעכלת את מה שהוא אמר לי, אני ידעתי את כל זה אבל בחיים הוא לא אמר לי את זה ככה בישירות.
"הבנתי" אמר אחרי שתיקה.
"לא לא הבנת" אמרתי
"אני כן אוהבת אותך אבל זה הכל מסובך מידי,אתה הרי יודע אנחנו לא יכולים להיות ביחד כל הזמן אנחנו מוצאים סיבה אחרת כדי לריב זה לא הולך ככה" אמרתי,הוא הסתכל אלי ביאוש ובעצב ביחד.
"אז את בעצם אומרת שנישארים ככה?" שאל
"מה רע לך ככה?" שאלתי
"אתה כל שניה מנשק אותי גם ככה" אמרתי בגיחוך,חייבת לשבור את הקרח.
"זה לא רע לי,רע לי שאני לא היחיד שמנשק אותך" אמר והוריד את הראש משחק באבנים..
"אבל אתה היחיד שלא מקבל סטירה אחרי זה" אמרתי ושמעתי אותו מגחך.
"בואי לפה" אמר מיואש וחיבק אותי,וכמובן כמו תמיד נישק אותי,אבל הבעיה היחידה שבנשיקה הזאת הרגשתי משהו אחר לא כמו בכל הנשיקות כל המילים שלו שהוא אמר עכשיו גרמו לי להתאהב בו שוב.