שוב אותו סיפור,שוב אותה אהבה-פרק ספיישל עם טולי ופירפיר..חלק ג'

נקודת מבט של תבל:
המשכנו לעמוד בכניסה של הלובי. אריאל לא הרפה מהחיבוק שלו. הייתי בעננים, חייכתי לכל עבר.
"אז כולם בסדר עכשיו?" אסיף שאלה וכולם הנהנו.
"יופי אז אני הולכת להתארגן לתחרות של הבנים, הם צריכים מעודדות" אסיף קרצה לליאב.
"עם מעודדות כמוך, בטוח אני אנצח" ליאב חייך אליה.
"מי אמר לך שאני מעודדת אותך? אני מעודדת את אריאל" אסיף אמרה וכולם צחקו.
"אני הולך להתארגן, אני אאסוף אותך מהחדר ונלך ביחד?" אריאל לחש לי.
"כן" חייכתי אליו ונתתי לו נשיקה חטופה על השפתיים.
"טוב כולה שעה זוג ונהייתם דביקים?" ליאב עשה פרצוף נגעל.
"סתום את הפה אתה, יש לי חשבון לא סגור איתך" אריאל שלח לו אצבע מזהירה.
אני,שיר, תגל ואסיף התקדמנו לחדר שלנו. התיישבתי על המיטה והתחלתי לארגן את התלבושת.
"תבל, אפשר לדבר?" תגל התיישבה לידי. הנהנתי בלי להסתכל עליה בעיניים.
יפה שאני ואריאל ביחד עכשיו, זה לא משנה את העובדה שהיא נדבקה אליו כמו דבק מגע. "תסתכלי עליי לפחות" היא ביקשה. הרמתי את מבטי אליה במבט אטום שלא מסגיר כמה אני רוצה להרביץ לה כרגע
"נו, את מתכוונת לדבר?" שאלתי בעצבים
"טוב, לפני שנתיים הייתי בפנימייה שאריאל ואת נמצאים בה. בהתחלה הייתי מלכת הקרח, לא נתתי לאף אחד להתקרב אליי. יום אחד ילדים מהשכבות הגדולות יותר, באו ואיימו עליי. אריאל ראה את זה ומאז הוא לקח אותי תחת חסותו. אני, אריאל וליאב היינו שלישייה כזאת. אי אפשר היה להפריד בינינו. הם היו כמו האחים הגדולים שלי" היא אמרה.
"אז בינך לבין אריאל אין כלום?" שאלתי.
"אחי הגדול, לא יותר מזה" היא אמרה
"אז למה הלל אמר לי שהם הכירו אותך פה?" שאלתי ללא הבנה.
"הלל אמר לך את זה?" היא שאלה.
"כן, הוא אמר לי שהכרת אותם פה" אמרתי.
"בן זונה.." היא מלמלה.
"תגל, אני ממש מצטערת שהתנהגתי אלייך מגעיל, פשוט.. לא הבנתי מה הקטע של אריאל. דקה אחת הוא לא עוזב אותי ולא מרפה ממני, דקה אחרי זה הוא פשוט מתעלם ממני" אמרתי.
"הוא סיפר לי עלייך, שהוא אוהב אותך. אני הייתי היחידה שידעה על החלום שלו על הנערה המסתורית" היא אמרה.
"אז אנחנו בסדר עכשיו?" שאלתי בחיוך.
"כן" היא צחקה וחיבקה אותי. לבשנו את החצאיות האלה של המעודדות ולקחנו את הפונפונים. יצאנו מהחדר.
"המעודדת הכי יפה בארץ" אריאל בא מאחורי וחיבק אותי. הסתובבתי אליו וכרכתי את ידי סביב צווארו. איזה חתיך הוא היה במדים של הכדורגל.
"חנפן" חייכתי אליו. התקדמנו כולנו אל המגרש. הבנים התחילו לשחק.
"יאללה ליאב!!!" אסיף צעקה ועודדה אותו. עאלק לא אוהבת אותו.
"אריאל!!! אלוף שלי!!!!" צעקתי.
"אושר, קח לו את הכדור נו!!" תגל צעקה. ליאב הבקיע גול.
"אסיף!! זה בשבילך" הוא קרא מהמגרש.
"סתום ליאב!!" היא צעקה והסמיקה.
אריאל חייך אליי וקרץ לי. אחרי כמה דקות, אושר גם הבקיע גול. תיקו.
"בן, קדימה!! התאמנו על זה שלשום!!" שיר צעקה לבן מהמגרש.
"יאללה אריאל!!!!" מחאתי כפיים. ואז אריאל הבקיע גול.

נקודת מבט של אמבר:
אני יושבת ליד ג'ייסן בשולחן השופטים בזמן שהוא מחשב את הנקודות של תחרות הכדורגל.
עדיין לא דיברנו על אתמול ואני גם לא רוצה לדבר עלזה..פחדתי ממנו בחיים לא פחדתי ממנו ואתמול כן פחדתי הוא התחרפן כשהוא שמע שזה לא הבן שלו,והוא עוד יותר יתחרפן אם הוא יגלה ששיקרתי לו..אבל הוא לא יגלה אין מצב!
"נו" לחשתי לו בחוסר סבלנות,שעה לוקח לו לחשב נקודות.
"עוד שתי דקות" מלמל ממשיך לחשב,ראיתי איך כולם יושבים במתח מחכים לתוצאות.
העין שלי נתפסה על תבל ואריאל,אני עדיין מופתעת מזה שהתוכנית של ליאב הצליחה והם השלימו ועוד יותר מופתעת מזה שהם ביחד.
"קחי" אמר ג'ייסון,והעיר אותי מהמחשבות.
"טוב אתם מוכנים?" שאלתי ברמקול את כולם.
"כן" ענו במקהלה,הם היו בלחץ ראיתי את זה.
"אז הפנימייה שניצחה בתחרות הכדורגל היא.." אמרתי ופתחתי את המעטפה.
"פנימיית עלומים" הכרזתי,וראיתי את הפנימייה קמה וקופצת משמחה,ואת שאר הפנימיות נוחרות בבוז.
"ברכותי לפנימית עלומים,אבל תיזכרו שיש עוד 2 תחרויות,עוד שעה תיהיה תחרות הלחימה במקום הריקוד והריקוד תיהיה בערב,תלכו למוח ולצבור כוחות" אמרתי וראיתי את כולם מתפזרים.

הלכתי לחדר לנוח בשעה הזאת.. כמה שפחות להיתקל בג'ייסון ככה יותר טוב.
'סיס' אמרתי לעדי בפאלפון.
'יפה שלי מה נישמע?' שאלה.
'לא משהו' אמרתי בעצב.
'מה קרה?' שאלה בלחץ.
'את דפוקה' אמרה אחרי שסיפרתי לה הכל.
'נו מה אני יעשה לא רציתי שהוא ידע שזה הילד שלו' אמרתי בהתגוננות.
'אבל הוא יגלה' אמרה
'הוא לא' אמרתי מהר
'טוב אני חייבת לנתק' אמרתי לאחר שראיתי שעברה כבר שעה.
חזרתי לאולם והתיישבתי ליד ג'ייסון,תחרות לחימה..מלא עידודים מצד הבנות,אחרי שעה היא נגמרה.
"קחי" אמר ג'ייסון והביא לי את המעטפה,נמאס לי כבר.הוא לא מדבר איתי כל היום התקשור היחיד שלנו זה "סיימת כבר?" או "קחי".
"המנצחים בתחרות הלחימה הם" אמרתי ופתחתי את המעטפה.
"פנימיית תל"ב" הכרזתי,וכמו מקודם אלפי קריאות שמחה מצד הפנימייה וקולות אכזבה מצד פנימיות אחרות.
"לפני שאתם מתפזרים,בעוד שעתיים תתבצע תחרות הריקוד,זה יהיה בעוד שעתיים כי אנחנו מחברים את פנימיית עלומים ותל"ב ביחד לתחרות הזאת כי אין שם מספיק ילדים,כלומר אם תנצחו בתחרות הזאת,שתי הפנימיות ינצחו בתחרות הארצית" הסברתי.
"הכל מובן?" שאלתי
"כן" ענו.
"משוחררים" אמרתי והם התפזרו.

נקודת מבט תגל:
אחרי השיחה עם תבל הכל היה הרבה יותר קליל וקל, היינו בטוחות בעצמינו הרבה יותר.
החזרות על הריקוד היו כיפיות מסיבה אחת: אני ותבל איחדנו כוחות ולא ניסינו להתקיל אחת את השנייה.
"הקבוצה הבאה פנימיית עלומים ופנימיית תל"ב" שמעתי את גייסון צועק. התסכלתי על תבל וחייכתי.
"בהצלחה לנו" אמרתי בשקט ורצתי עם כולם למרכז הבמה.
היה חושך ואז התחלנו לרקוד לצלילי השיר 'Empire' של שאקירה.
אחרי כמה דקות נעמדנו בתנוחות האחרונות שלנו עד שהאור עלינו כבה.
רצנו בחזרה לחדר התלבושות. אריאל חיכה לתבל עם פרח ביד, היא רצה אליו ונישקה אותו.. הם זוג יפה.
ליאב חיכה לאסיף, גם הוא הביא לה פרח אבל במקרה של ליאב היא לקחה את הפרח והתעלמה ממנו.
אושר לא היה בחדר, התאכזבתי קצת ציפיתי שגם הוא יהיה שם בשבילי. התיישבתי על הספסל באמצע, הספסל הפריד בין הלוקרים לקיר שממול שעליו תלויות המראות. פשוט ישבתי שם וחיכיתי לאושר שייזכר בי ויבוא אליי.
"רקדת מהמם, היחידה שתפסה לי את העין ברחבה שם" שמעתי את קולו של עומרי. הסתובבתי אליו הוא החזיק זר קטן של פרחים. הפתיע אותי שעומרי כן בא בסוף ואושר לא, אבל עדיין אסור לי לשחק בלב שלו.
"עומרי שב שנייה" אמרתי והוא התיישב מולי. הוא הסתכל עליי בצפייה.
"תקשיב אני לא אוהבת אותך כבר, כנראה זה היה של אותו הרגע אבל אני לא מרגישה כלום. אני חושבת שהתאהבתי באושר אבל מסתבר שאני לא ממש הטעם שלו, אבל זה לא משנה את העובדה שהתאהבתי באושר" אמרתי בכנות והחזקתי בידו.
"אתה מאורס למישהי ואני מאחלת לך חיים טובים אבל בבקשה אל תחכה לי" אמרתי. "תודה" המשכתי והצבעתי על הפרחים, קמתי מהספסל ויצאתי מהחדר תלבושות. אני רוצה למיטה ולשכוח מהכל.
יצאתי מהחדר תלבושות וראיתי את כולם יושבים בחוץ בדשא וככה גם אושר. התקדמתי לעברם.

"הנה המכוערת שלא יודעת לרקוד" ילד אחד צעק לי, פגע בי אבל שתקתי. "מטומטמות חיות בסרט שאתן יודעות לרקוד" עוד אחד צעק.
הרגשתי את הכל עולה לי למעלה, גם כל מה שקורה עם אושר, עומרי ועכשיו זה. יותר מידי קורה כאן.
"בת זונה" אחת צעקה לי, עצרתי את ההליכה שלי בפתאומיות.
"מי המפגרת המסכנה שקראה לי ככה" צעקתי והסתובבתי לכיוון השני של כל הפנימיות.
"מסכנה אחת יאללה תמשיכי ללכת או שאת באה איתי" איזה אחד נעמד לידי ונגע לי בפנים.
"בן של זונה" שמעתי את אריאל צועק ואחרי שנייה אריאל ישב עליו והחטיף לו אגרופים.
כמה ילדים נוספים באו לעזור לילד ההוא אבל ליאב, אושר ובן הצטרפו לאריאל.
"מה מאמי את באה לחדר?" איזה אחד התקרב אליי ואושר התנפל עליו.
שיר רצה לקרוא למישהו מבוגר ובנתיים אני, תבל ואסיף ניסינו לעצור את הבנים.
אחרי כמה שניות נשמעה צעקה.
"די!! אתם מתנהגים כמו ילדים קטנים" שמעתי את קולו של גייסון. הבנים נעמדו וחיבקתי את אושר מהבטן שגנח מהכאב.
"מצטערת" מלמלתי בשקט. הלכתי עם אושר למרפאה מספר 3. אושר הוריד את החולצה בעדינות בזמן שחיפשתי את היוד והתחבושות.
"למה הלכת איתם מכות מה חשבת לעצמך? שפגעת בעצמך!" צעקתי על אושר. הרגשתי את העיינים שלי מתמלאות בדמעות, דמעות שאני מנסה להדחיק מהשנייה שהבנתי שאני מאוהבת בו. התמונה שעולה לי בראש הכי הרבה זאת התמונה של הנשיקה שלו עם נופר זה הורג אותי לדעת שאני רק עוד ווי ברשימה ואני מתאהבת בו!!
"ככה את מודה בזה שאת דואגת לי?" אושר אמר ונאנק מהכאב שוב.
"אני לא דאגתי לך. אולי נופר דאגה" אמרתי בעוקצניות. הוא לא שייך לך תגל את צריכה להבין זאת.
"נופר לא מעניינת אותי תביני" אושר אמר ותפס בפניי.
"רק את" אושר המשיך והתקרב אליי, שנייה מנשיקה.
"אני צריכה לשים לך תחבושת על הצלעות, נפצעת. אם אני לא אשים לך אתה תפצע יותר" אמרתי והזזתי את פניי במהירות.
"ברור" אושר אמר ונתן לי לחוש את פלג גופו העליון. אחרי מספר פעמים שחזרתי על הפעולה יצאתי מהחדר כשאושר בעקבותיי.
נכנסנו לאולם והתיישבתי ליד תבל ואריאל. אריאל חייך אליי חיוך קטן שהכל בסדר והנהנתי בראשי.

נקודת מבט של ג'ייסון:
עברנו שתי תחרויות ועכשיו גם את השלישית..ישבתי ליד אמבר מחכה שהיא תספור את הנקודות ואז נחשב הכל ביחד.
"ג'ייסון,דחוף הבנים,הם,שם,מכות" שיר נכנסה בבהלה וניסתה להשלים משפט.
"מה?" צעקה אמבר.
"תיהיה פה תירגעי אני ייטפל בזה" אמרתי ויצאתי החוצה אחרי שיר.
"מה הולך פה?" מלמלתי בהלם,קרב פנימיות כולם רבים מכות עם כולם.
"די!! אתם מתנהגים כמו ילדים קטנים" צעקתי עליהם,והלכתי להפריד בין כולם.
"לכו לטפל בעצמכם ועוד חצי שעה אתם באולם לשיחה" שמעתי את הצעקה של אמבר מאוחרי,כולם הנהנו והלכו.
"הם משוגעים" מלמלה בעצבים ונכנסה ואני אחריה.
"תגל" עצרתי אותה היא בידיוק עברה באולם.
"מה? שאלה והתקרבה.
"מה קרה שם?" שאלה אמבר.
"מישהו קילל אותנו שאנחנו לא יודעות לרקוד וירד עלינו בימיוחד על תבל,אריאל קפץ להגנתה וככה כל השאר ומישם התפתח ריב" הסבירה.
"ילדים קטנים" צעקה אמבר בעצבים.
"תודה תגל את יכולה ללכת תזכירי להם עוד חצי שעה הם פה כולם" אמרתי והיא הלכה.
"אמ" אמרתי מלטף אותה מנסה להרגיע אותה.
"אני פשוט לא מאמינה שהם רבים בגלל כזאת שטות" אמרה עצבנית,אם יש משהו שהיא שונאת זה אלימות.
"תנסי להבין אותם" אמרתי מלטף את ידה.
"מה יש להבין?הם רבו מכות שום סיבה לא מצדיקה את זה" צעקה והזיזה את ידי.
"אם מישהו היה נוגע בך או מקניט אותך הייתי מגיב באותו אופן" הסברתי לה.
"מה אתה קשור עכשיו?" התעצבנה,עזבו לא משנה מה אני יגיד לה היא לא תירגע.
"קחי" אמרתי והגשתי לה מים שתירגע.

אחרי חצי שעה כולם הגיעו לאולם והתיישבו הם ניראו לחוצים.
"מישהו מוכן להסביר לי מה עבר לכם בראש שהתנפלתם אחד על השני!?" שאלה אמבר בעצבים אתם כולם.
"אתם באמת חושבים שמכות פותרות הכל?" המשיכה.
"אני.." מישהו בא לענות לה על השאלה אבל היא קטעה אותו בצעקה.
"זאת לא הייתה שאלה בכלל,ברור שלא" צעקה.
"אתם פשוט לא מבינים כמה שאני מאוכזבת ממכם" המשיכה לצעוק,כולם נבהלו ואפילו אני,ראיתי אותה עצבנית בחיים אבל לא בכזאת רמה.
"אתם יודעים שהחוק העיקרי של התחרות הוא בלי אלימות! עברתם על החוק הזה וכולכם מחוץ לתחרות,התחרות מבוטלת!" אמרה עצבנית.
"מה?לא?אוף" שמעתי מלא קריאות מהקהל.
"הייתם צריכים לחשוב לפני שרבתם,אף אחד לא היה צריך להקניט או לגעת במישהו אחר,ואלה שהקניטו את הבחורות שלהם לא היו צריכים להיות גברים ולתת לאגו לשלוט,אלה לשמור על איפוק ולספר לנו על מה שקרה,אני מבטיחה לכם שהיו מטפלים בזה" הרימה את הקול שוב.
"אתם פשוט" באה להגיד וראיתי איך העיניים שלה נעצמות והיא זזה מוזר.
"אמבר" צעקתי ותפסתי אותה שניה לפני שנפלה.
"אמבר?" קראתי מזיז את הפנים שלה.
"מה קרה לה?" תבל ותגל רצו ביחד לבמה ושאלו בלחץ.
"לא יודע" מלמלתי לחוץ.
"היא התעלפה" אמר אריאל ורץ אלינו.
"שמישהו יקרה לאמבולנס" צעק אושר.
אחרי עשר דקות בא האמבולנס ולקח אותה כולנו נסענו איתה.
אני פשוט לא מאמין שנתתי לה ככה להתעצבן ועוד במצבה!

נקודת מבט של אסיף.
התיישבנו כולנו בחדר המתנה. כולנו דואגים לאמבר, זה בגללנו מה שקרה לה.
"מטומטם, היית חייב ללכת מכות?" שאלתי ודמעות עלי לי בעיניים.
"אף אחד לא ירד עלייך אף פעם" הוא אמר.
"אני לא צריכה את הדאגה שלך ליאב, מה אתה לא מבין? אתה לא אבא שלי!" צעקתי ובכיתי.
"טוב, נמאס לי באמת, את לא קולטת? באמת?" הוא שאל.
ניקיתי לו את השפה שהייתה מלאה בדם.
הוא כייוץ את עיניו בכאב.
"למה אתה כל הזמן מדאיג אותי?" ליטפתי את פניו החלקות.
"אם אני לא אדאיג אותך, איך תתייחסי אלי?" הוא גיחך.
"מפגר" נתתי לו מכה בכתף.
הוא מלמל איזה משהו שלא הצלחתי להבין.
"ליאב אתה חשוב לי, אם היה קורה לך משהו, הייתי מתה" לחשתי לו. היינו ממש קרובים.
"ליאב.." לחשתי.
"ממ?" הוא לחש ורפרף בין שפתיי.
"אני לא עוד אחת מהבנות שאתה מחליף כל יום" לחשתי.
"צודקת, את יותר טובה מהן" הוא אמר, תפס בפניי ונישק אותי.

נקודת מבט של ג'ייסון:
"היא תהייה בסדר" אמרה לי תגל מנסה לעודד אותי.
"אני יודע אבל התינוק.." מלמלתי בכאב.
"גם הוא יהיה בסדר" אמרה בביטחון שאלוהים יודע מאיפה הוא בא לה.
"דוקטור ממה זה קרה?" שאל ליאב ברגע שהרופא יצא.
"כמו שידוע לכם היא בהריון.והיא נכנסה ללחץ ועצבים..לחץ הדם שלה עלה ובגלל זה היא התעלפה,הפעם הוצאנו אותה מכלל סכנה,אבל אני מבקש ממכם תדאגו לזה שהיא לא תדאג ותלחץ יותר" אמר הרופא והלך,אבן נפלה מהלב שלי כששמעתי שהיא בסדר.
"יפה שלי" מלמלתי מלטף את הפנים שלה כשנכנסתי לחדרה.
"היי" מלמלה בלחש.
"מה קרה לי?" שאלה.
"התעלפת את לא זוכרת?" שאלתי
"כן נזכרתי,מה עם העובר?" שאלה.
"הוא בסדר" אמרתי וראיתי מבט אכזבה בפנים שלה.
"מה יש? תיהיה שמחה שהוא לא נפגע" אמרתי לא מבין.
"אני לא רוצה אותו" אמרה,הייתי בהלם.
"למרות שהוא לא שלי את לא עושה הפלה" אמרתי ישר.

נקודת מבט של ליאב.
נכנסנו לחדר של אמבר, היא שכבה שם חלשה אבל עם חיוך על הפנים.
כולם שתקו. אני שונא שתיקה.
"אז מה אמבר? גידלת כרס אה?" קרצתי לאמבר והיא צחקה.
"מאחל לך שהוא יהיה חתיך כמוני" חייכתי אליה.
"אם הוא יראה כמוך, עדיף לו להתאבד" אסיף אמרה.
"מפרגנת חברה שלי" צחקתי וכרכתי את ידיי סביב הכתף שלה.
"חברה שלו? אסיף וליאב ביחד?" תגל שאלה בשוק.
"כן" עניתי.
"זה מסובך" אסיף ענתה מיד אחרי.
"מתוסבכים אתם" תבל צחקה ונשענה על אריאל.
"למה מסובך? אני אוהב אותך, את אוהבת אותי, מה הבעיה בזה?" שאלתי את אסיף בלחש.
"נדבר אחר כך" היא לחשה.
"אז.. אמבר איך את מרגישה?" שאלתי.
"עכשיו יותר טוב ליאבי" היא חייכה.

נקודת מבט תגל:
ישבנו בחוץ מתים מפחד. אסיף שמה את הראש על הכתף שלי ליאב, תבל הניחה את ראשה על כתפו של אריאל, בן יצא לעשן מעצבים, אני ישבתי ליד גייסון ושיר ישבה ליד אושר.
"היא תהייה בסדר" אמרתי לגייסון בתקווה ענקית.
"אני יודע אבל התינוק.." גייסון מלמל בכאב.
"גם הוא יהיה בסדר" אמרתי בביטחון שאלוהים יודע מאיפה הוא בא.
אחרי כמה דקות הרופא יצא ואמר שאמבר בסדר גמור.
ליאב כרגיל התחיל עם השטויות שלו.
הסתכלתי בעיקר על הבטן של אמבר, הבטן הקטנה והחמודה שלה. גייסון נראה מאושר.
אני גם רוצה אהבה כזאת.
"אני שמחה שאת בסדר" אמרתי לאמבר כשנכנסתי לחדר שלה בפעם השנייה והפעם לבדי.
"למי כל זה?" אמבר שאלה והצביעה על הבלונים והדובי הענקי.
"מתנות מכולנו?" אמרתי שאלתי.
"איזה חמודיםם, אני חולה על דובים תודה" אמבר אמרה והחזיקה את הדובי הגדול.
"את זה גייסון קנה" מלמלתי בשקט ואמבר הסתכלה עליי.
"הבלונים נראים לי יפים" אמבר אמרה כשתבל, אסיף ושיר נכנסו לחדר.
"תפסיקי לשקר את אוהבת אותו… תזכירי עם הוא לא יוצא לך מהראש סימן שהוא בדרך ללב ואצלך הוא כבר בלב" תבל אמרה וחייכה.
"אם זאת בת תקראי לה תגל" אמרתי והתיישבתי על המיטה לידה.
"מה פתאום היא צריכה שם יפה כמו תבל" תבל אמרה והעיפה חתיכה קטנה מהשיער אחורנית.
"שמות גרועים זה ברור שאסיף" אסיף אמרה והתיישבה מול אמבר.
"כן יקראו לילדה כמו לדודות?" אמבר אמרה בחיוך, הסתכלנו אחת על השניה.
"אנחנו הדודות?" צעקנו בשמחה.
"משוגעות אלה, אל תלמדי מהן שמעת" אמבר אמרה כביכול לתינוקת.
"בדיוק כמו האמא והאבא" אמרתי בחיוך ואמבר השפילה מבט.
"את האמא זה ברור אבל מי האבא?" תבל שאלה, אמבר באה לענות אבל בדיוק גייסון נכנס.
"אתן צריכות לחזור לאיצטדיון, אוספים אותכן לפנימיות" גייסון אמר.
"מבאס… טוב אמבר תקשיבי את מתקשרת כל יום, שלוש פעמים ביום, בוקר צהריים וערב!" תבל אמרה וחיבקה את אמבר חזק.
"מה שתבל אמרה" אסיף אמרה וחיבקה את אמבר.
"כל יום, עם את צריכה משהו אני שם, תמיד, רק תגידי." אמרתי באזהרה וחיבקתי אותה.
"אנחנו מצפות לשמוע עם זה בן או בת" שיר אמרה בחיוך.
"מבטיחה לשמור על קשר. ביי בנות" אמבר אמרה וחיבקה אותנו בפעם האחרונה. עמדתי ליד הדלת, אחרונה. חייכתי חיוך קטן לאמבר ויצאתי החוצה.