שוברת הלבבות – פרק שני

הגיע הערב.
לבשתי את בגדיי העבודה הרגילים והשנואים עליי יותר מכול.
בגדיי העבודה היו חצאית מיני שחורה וסקסית, וחולצת בטן שחורה שנראת כמו חזיה.
נעלתי את נעליי העקב השחורות והיותר מדי גבוהות, עשיתי קוקו גבוה והתאפרתי.
הבטתי במראה.
"אני נראת כמו זונה…" מלמלתי.
שנאתי את בגדיי העבודה האלה.
דמעה בודדה זלגה על לחיי.
ניגבתי אותה במהירות ויצאתי מהבית.
***
נכנסתי למועדון.
המקום השנוא עליי ביותר, ובכל זאת אני מבלה שם חלק נכבד מזמני.
יד נשלחה אל ישבני וליטפה אותו, מבטי הפך כועס.
תפסתי ביד ומשכתי את הבחור בעל היד השובבה.
להפתעתי, זה היה בדיוק מי שחפשתי.
אדם ג'ונסון.
הנה ההצגה מתחילה.
הסמקתי קלות וחייכתי בביישנות , שנים של אימונים.
"היי." אמרתי וסלסלתי קצוות שיער על אצבעי.
"שלום חומד. בת כמה את שאת במועדון הזה?" שאל בהתנשאות.
בתוכי בערתי מכעס.
למי הוא חושב שהוא קורא חומד ?!
חומד שיקרא לסבתא שלו!
שמתי את ידי על חזהו, והרגשתי מבעד לחולצה קוביות מעוצבות וקשיחות למדי.
"באתי להשתעשע קצת, למה, אסור?" שאלתי בתמימות, כבר הזכרתי שזה שנים של אימונים?
הוא חייך ונצמד אליי.
אתה לא יודע איזו טעות עשית, חומד.
"מותר. אבל רק אם זה איתי." חייך וקרץ לי.
אוי נו באמת. תתבגר.
"יש לך מקום שנוכל ללכת להשתעשע בו?" שאלתי ונצמדתי אליו יותר.
כמובן, זה הטריף אותו.
"יש לי אחלה בית להשתעשע בו. מעוניינת?" שאל ונשק לצד צווארי.
נאנחתי אנחה מזוייפת , ולחשתי בקול סקסי.
"נשמע מצויין."
***
הגענו לבית שלו, שהיה גדול ממה שתיארתי לעצמי.
"אני הולך לשירותים דקה." מלמל ונכנס לחדר השירותים.
"יאאלה לעבודה ." אמרתי והתחלתי לחפש את הארנק שלו, שהיה מונח על השידה, כך שזה לא לקח יותר מדי זמן.
פתחתי את הארנק והוצאתי כמה שטרות של מאתיים מהתר של השטרות.
לקחתי את כל כרטיסי האשראי שהיו שם, סגרתי את הארנק והנחתי בחזרה על השידה. שמעתי הורדת מים, ומיד הוא שאל – "לא אמרת לי את השם שלך, אפשר לדעת אותו?".
ידעתי שהוא יצא בעוד כמה רגעים, אז הכנסתי את כל השלל לתיק הקטן שלי, ויצאתי בריצה מהירה מהבית.
עצרתי מחוץ לבית בשביל להוריד את נעלי העקב, והמשכתי לרוץ.
מאחורה שמעתי אותו צועק שאני אחכה, ולאן אני הולכת.
כנראה הוא לא שם לב שגנבתי לו את הכסף ואת כרטיסי האשראי.
תפסתי מונית וחזרתי הביתה.
התקשרתי ללאון.
"הלו?" הוא שאל בקול ישנוני, כנראה שהערתי אותו משינה.
"הכסף וכרטיסי האשארי אצלי. מחר במקום הקבוע. חצי חצי." אמרתי בקול רגוע וניתקתי עוד לפני שהספיק להגיב.
החלפתי לפיג'מה ונשכבתי במיטה, ועוד לפני שהספקתי להתחיל לחשוב, הדמעות זלגו על לחיי ללא הפסקה.