שברת את החומה שבלב-פרק 2

"לינה בואי." אלרואי אמר,קמתי באיטיות והרגשתי את הכאב,רציתי להשתחרר אבל אני לא מוכנה שהיא תפגע בו. "תתנהגי טוב במשפט והכל יהיה בסדר," הוא אמר והוביל אותי לאולם הגדול. התיישבתי על הכיסא שהיה בפינה והבטתי בחדר בעצבים,איך הסתבכתי ככה? למה אף פעם לא עצרתי את עצמי?. "לינה כהן מואשמת על רצח דבורה כהן,מנחם כהן ועוד אנשים חפים מפשע."
הסתכלתי עליו בעצבים,לא הרגתי את אמא שלי.לא נגעתי בה,אהבתי אותה,היא הייתה המלאך שלי. "ובכן מה יש לך להגיד על זה?" השופט שאל והבטתי באלרואי שהסתכל עלי.
"לא רצחתי את אמא שלי!" צעקתי והרגשתי את הדמעות חונקות את גרוני.
"רוגע!" השופט צעק עלי בחזרה "זה קרה לפני שנתיים את לא זוכרת." הוא אמר והדם עלה למוחי,קמתי במהירות ודפקתי את מרפקיי על השולחן בחוזקה, "לא הרגתי את אמא שלי!" צעקתי ויצאי מהמשפט לתא שלי.רציתי את אמי לצידי,את הנשיקה שלה ואת החיבוק שלה. "אני יודעת מי הרג את אמא שלך." האישה צחקה ואני הבטתי בה בהלם
"אמא שלי התאבדה," מילמלתי בשקט
"אני רצחתי אותה," היא אמרה בחיוך מרוצה והתקרבה אלי "ואני הולכת להרוג גם אותך." היא אמרה ולקחה אבן,בלעתי את רוקי בקול וצפיתי לשוטר שישב שם שיבוא ויעזור לי אבל הוא הביט בנו בשעשוע. "תגידי להתראות." היא אמרה בחיוך וקירבה את האבן אל לבי שורטת את האזור ופותחת את העור. "הי,מה קורה פה?!" שמעתי את הצעקה של אלרואי ואיך אני נופלת ונחבטת מאבנים שעל הרצפה. הבנתי שאין עלי חולצה ואני מדממת. "אלרואי תן לי למות,בבקשה." מילמלתי ותפסי לו בצווארון וקירבתי אותו אלי "תן לי לנוח למעלה." אמרתי בשקט ועצמתי את עיניי,מרגישה את גופי מרפה. פקחתי את עיניי והבטתי בחדר השחור שהייתי בו,אלרואי הביט בי בדאגה והיה לידי. "איפה אני?" מילמלתי
"את בסדר?" הוא התעלם מהשאלה שלי
"לא יודעת," מילמלתי
"בואי." הוא אמר ועזר לי לקום.
"אתה מבריח אותי מפה?" שאלתי בהלם
"אני מוציא אותך לטייל קצת." הוא אמר בשקט
"איזה כיף שמחשיבים אותי בתור כלבה." אמרתי בשקט והבטתי בכוכבים והכאב חדר אל לבי,התגעגעתי לימים ששכבתי על הדשא עם אמי והסתכלנו על הכוכבים. "אני לא מחשיב אותך בתור כלבה,את מיוחדת." הוא אמר ונשכב על הדשא.
"אני מעדיפה להיות רגילה ולא מיוחדת," מילמלתי והבטתי באלרואי
"את מיוחדת אבל לא אומר שאת מיוחדת בצורה רעה,יש לך לב זהב לא מגיע לך להיות פה." הוא אמר והביט בשפתיי, "אין לי איפה להיות." מילמלתי בכאה
"אל תדאגי.תבטיחי לי שמחרתיים את תתנהגי טוב במשפט ואני בנתיים אסדר הכל." הוא אמר וקם. "מבטיחה." מילמלתי וקמתי מולו מביטה בעינייו הממכרות.