שבוע אפור

זה כבר זמן מה שההרגשה היא לא אותה הרגשה..
׳שבוע אפור׳ אנחנו קוראים לזה, לתחושה הזאת ששנינו לא יודעים להגדיר.
אנחנו מפחדים להודות בכך, מפחדים מזה שבאמת משהו בקשר נשבר.
התחמקויות כבר הפכו להרגל, והודעות יבשות כבר הפכו למציאות.
ביום אחד ניתקנו אחד את השנייה ואני שואלת את עצמי, למה?
לשנינו היו כל כך הרבה ציפיות לעתיד לגביי הקשר שלנו, שכישלון אפילו לא נכנס כאופצייה.
הנה כבר חצי שנה, חצי שנה של בוקר טוב ולילה טוב אוטומאטי.
חצי שנה של אמירות והצהרות, שלושת המילים החזקות ביותר בעולם יצאו מפי ללא הרף.
אני אוהב אותך הוא אומר.. החשש הכי הגדול שלי והשאלה שכל פעם מחדש עולה במוחי,
הוא באמת אוהב?
למה התחושה הזאת, שלא ניתנת להסברה
נכנסת בדיוק עכשיו?
הורסת בדיוק עכשיו?
אני אוהבת אותו. אוהבת כמו שלא אהבתי לעולם.
הוא העביר לי כאב גדול, ועזר לי אפילו ללא מודע להתקדם ולהמשיך הלאה ממצב שלא ידעתי איך.
אז למה עכשיו?
למה עכשיו ההתנתקות?