שאת בת 15 פרק 2 ♥

פרק 2:
כזה חתיך יפה… פשוט לא יכולתי להוריד את העיניים שלי מתומר.. אבל אסור לי להראות לו שאני אוהבת אותו הוא צריך להראות לי שהוא אוהב אותי… אני מדמיינת אותי ואותו ביחד על שפת הים מתנשקים..
המחשבות שלי נקטעו עלי ידי רותם…
"במי את בוהה?" היא שאלה
"סתם חושבת "עניתי
"עדי אני מכירה אותך טוב מאוד כדי לדעת שאת בוהה בתומר, חבל שהוא לא רואה את היופי הפנימי והחיצוני שלך"היא אמרה אני פשוט מתה עליה היא תמיד יודעת מה אני מרגישה ותמיד מזדהה איתי..
"נכון באמת חבל" אמרתי בעצב…
היה שיעור מדעים, לא סובלת את השיעור הזה ולא את המורה הזאת רחל ולא נראה לי שאני ממש אוהבת אותי אני חושבת שזה הדדי..
התישבתי ליד עמית….
היה השעה הכי משעמם בחיים שלי…
צילצול.. "יש סוף סוף הפסקה" אמרתי לעמית "כן ואיי לא סובלת אותה, אני יזרוק אליה איזה נעל ממש מעצבנת"
בהפסקה ילדים התחילו לזרוק אחד על השני ניירות ילדים מוגבלים ממש סרוטים..
אחד מכדורי נייר פגע בי…
אז זרקתי אותו על הילד שזרק…………… ובואו נגיד אני לא כל כך טובה בזריקות.. וזה פגע בתומר…
שיט.
הוא קם ואמר "מה את חושבת שאת עושה?!"
"בטעות סליחה" אמרתי לו..
ואז הוא לקח את הכדור נייר וזרק אותו עלי .. איזה מעליב זה :(
וכמובן שאני לא ישתוק לו.. לקחתי את הכדור נייר וזרתי אותו עליו..
ואז הוא פשוט התחרפן .. מתומטם ..
הוא לקח את הקלמר שלי וזרק אותו על הריצפה וכל הדברים שלי היו בפנים והקלמר היה פתוח.. פשוט לא ידעתי מה להגיד לו…
פשוט באתי אליו:"בוא תרים את זה אני לא נוגעת באף אחד מהדברים האלה, אתה הפלת אתה תרים.. אני ישאיר את זה פה עד שרחל תבואו ותראה את זה .."
הוא המשיך להיות בטלפון שלו ולא הרים בכלל את הראש…
כל הילדים שהיו בכיתה הסתכלו עלי…
וראו מה הוא עשה..
הדמעות התחילו להציף את עיני אבל לא הרשתי לעצמי להוריד אותם.. אני צריכה להישאר חזקה.
הלכתי וחיפשתי את רחל.. ולא מצאתי אותה בינתיים הדברים שלי נשארו על הריצפה וכל הילדים עוברים ודורכים לי על הדברים..
באתי אל תומר ואמרתי לו:"אם אתה גבר ויש לך ביצים בואו ותעזור לי להרים את הדברים שאתה הפלת לי עכשיו !"
הוא הסתכל עלי עם המבט היפה הזה שלו פשוט לא היה לו מה להגיד לי הוא היה המום שעדי הילדה העדינה ככה מדברת?! והוא המשיך להיות בטלפון שלו.. הרמתי את הדברים לבד ..
ותיישבתי במקום נגמרה ההפסקה.. באתי לרחל ואמרתי לה" תומר הפיל לי את הקלמר על הריצפה וכל הדברים שלי נפלו על הריצפה"
היא הלכה לתומר לבדוק את העיניין ואחר כך קרא לי"תומר אומר שכל ההפסקה את זורקת עליו ניירות..
זאת סיבה מספיק טובה כדי לזרוק לך את הקלמר לא?"
לא עניתי לא היה לי מה להגיד למורה הזבל הזאת… אמרתי כבר שאני לא סובלת אותה ?!
כל השיעור לא דיברתי לשם שינוי.. הרגשתי איך הדמעות זולגות על עיני… והוא יושב מלפני ולא אכפת לו.. עמית אמרה ככה מדי פעם"הוא לא שווה את הדעות שלך".. "אל תשימי עליו"… אמרתי לה בלחישה"לא אכפת לי הוא פגע בי… "
נגמר היום הזה סוף סוף….