שאת בת 15 פרק 24♥

"היי עדי, רציתי להגיד לך שאני ממש מצטער על מה שעשיתי ביום שישי בערב, אני ממש לא התכוונתי, אני הייתי שיכור, לא היה לי מושג מה אני עושה ומה ההשלכות של זה, לאחר שניסיתי לעשות את מה שניסיתי, הבנתי כמה אני מתומטם, דפוק, וחסר רגשות והיגיון, והבנתי גם שאני אוהב אותך." אמר עוד לפני שהספקתי להוציא משהו מהפה, כאשר יצאתי מתאיי הלבשה והייתי בהלם שראיתי אותו.
'אני אוהב אותך'?! זה מה שהוא אמר, ראשי הסתחרר לא הבנתי מה הוא רוצה ממני, מלא מחשבות רצו בראשי… "עדי את בסדר? את נראת חיוורת."אמר תומר.
ראיתי הכל מעורפל, הסתובבתי סביבי, לא ידעתי אם אני זה חלום או מציאות, איך מבדילים?
ניסיתי ללכת לכיוון הבריכה, אבל ראשי הסתחרר וכאשר הייתי ליד הבריכה, הרגשתי שאני מתעלפת, עיני נעצמו, ונפלתי למים.

*****
נקודת המבט של תומר:
זהו אמרתי לעדי שאני אוהב אותה, סוף,סוף אני כבר מזמן רציתי לעשות את זה ולא היה לי את האומץ.
למה היא לא מגיבה? נראה לי שהיא לא בסדר. "עדי את בסדר? את נראת חיוורת." אמרתי לה היא הסתובבה סביבה, היא הייתה נראת מבולבלת, היא התכילה ללכת לכיוון הבריכה, היא התנדנדה עם ראשה, ונפלה למים, חשבתי שאולי היא סתם נפלה, או רצה להתחיל את האימון.
ראיתי שהיא לא זזה, התחלתי לצעוק כמו משוגע "הצילו! תעזרו לי מהר, היא התעלפה בתוך המים!, באותו רגע המאמן הוריד חולצה וקפץ למים, תוך כמה שניות הוציא אותה במהירות.
אני כמו פחדן. עמדתי שם. במקום. לא זז. רואה את עדי שם שכובה על הריצפה, המאמן עושה לה החייאה…. "תתקשר לאמבולנס, אל תעמוד כמו גולם!!!!" צעק עלי המאמן. " אוקי אני מתקשר."
"התקשרתי 5 דקות הם פה" אמרתי למאמן אחרי שסיימתי את השיחה עם 101.
האמן בכל כוחו ממשיך לעשות לעדי החייאה והיא לא מתעורת מרים לה את הרגלים, הנשמה מפה לפה- כן ממש נגעלתי אבל זה לטובת עדי, עושה 30 עשיות בחזה, והיא לא קמה, אני ממש התחלתי לדאוג.
"צריך להודיע להורים שלה, תתקשר אליהם." צעק לי המאמן. "אין לי מושג את המספר שלהם!" צעקתי לו בחזרה.
"תלך לתאיי הלבשה חייב להיות שם הטלפון שלה!" צעק בטון יותר חזק!.
"אוקי !" אויי שיט יש שם מלא בנות שמתלבשות.
"בנות אשר נמצאות שם אני חייב להיכנס כולם להיתכסות במגברת זה מקרה חרום!"
"בסדר, שנייה!" צעקו לעברי כמה בנות.
"כנס" צעקו לאחר כמה שניות, חיפשתי במהירות את התיק של עדי, אני לא מוצא אותו כמה תיקים יש פה לעזאזל!
הנה התיק שלה! אדום. איזה סתום אני איך לא זכרתי שיש לה תיק אדום היא תמיד באה איתו.
הוצאתי את הטלפון שלה במהירות, אוייי יש לה קוד ! אין אני אבוד . מה זה יכול להיות 1234 לא ! 1235, לא! תאריך הלידה שלה 2812 כן! יש!!!!!
נכנסתי מהר לאנשי קשר חייגתי מהר ל ' אימוש היפה שלי ♥ ' כך היה כתוה על הצג.
"הלו, היי מור, זה תומר, תקשיבי עדי התעלפה פה בבריכה, את תוכלי לבוא לבית החולים, עוד שנייה יבוא האמבולנס לקחת אותה. אנחנו עושים לה פה החייאה, אין לך טעם לבואו כי האמבולנס עוד שנייה בא."
"אוקי אני יוצאת עכשיו בטיל לבית חולים, איזה בית חולים? "
" ' הדסה עין כרם' ".
"אוקי תודה על זה שהודעת לי , אני בדרך לשם." שמעתי אותה אומרת בקול של בכי.
"ביי".
ניתקתי את השיחה, האמבולנס הגיע, הרימו את עדי באלונקה עם מכונת הנשמה .
המאמן בא לעלת איתה לבית חולים. " לא, לא צריך אני יבואו איתה, יש לך אימון להעביר פה."
עליתי לאמבולנס, עם עדי, ראיתי אותה יפה כל כך. עם מכונת הנשמה בקושי רואים את עיניה, הכל בגללי, אמרתי לה שאני אוהב אותה, ולפני יומיים אני ניסיתי לאנוס אותה!
בטוח בגללי היא התעלפה, ליטפתי אותה על שערה היפה, השטני, גלי, נשקתי ללחייה, לפתע היא פתחה את עיניה.