שאני מאוהבת- טירת הכלא של פיירון – פרק 2

הוא פשוט שכב שם והסתכל על תקרת התא החשוך ,
לא טרחתי לומר לו שלום .. כבר זמן רב עבר מאז שהייתי עם , חברים
~פלאשבאק~
"בלורי בלורי , זרקי את הכדור !"
"קדימה בלורי למה את לא זורקת??"
"היא לא יודעת לשחק תעזבו אותה"
*
-בכי-
"מה קרה תינוקת ? הם הכו אותך ? כמו שצריך ?"
"לא אמא , הם פשוט ,-בכי- "
"תפסיקי לבכות תינוקת , את לא צריכה חברים , תינוקת… "
*
"למה אתה עושה להם ככה איש ? לא !!!!"
"אמא ? אבא ? אתם פה ? למה אתם ישנים ? אתם נמסים אמא ואבא ! אתם אדומים, למה ? למה ?"
*
"קחו משם את הילדה אל תתנו לה להתקרב , קחו אותה לאחד הבתים בכפר ותרגיעו אותה !"
"בואי חומד , בואי לשתות מרק "
"היא רק בת 6 אל תתנו לה להסתובב כאן"
"בואי אליי חומד"
"מה קרה לאמא ואבא?"
"הם בסדר הם.. הם רק יצאו לחפש אוכמניות ב..במקום רחוק"
*****
נשכבתי על המיטה הקטנה ומיד הוא קם
"היי אני שוכב שם ! ……." הוא ניסה לצעוק
"אוקיי , עכשיו המקום הזה שלי , אתה מבין ?! אתה יודע כמה אני צריכה לעבור בחיים? יום ראשון שלי
בכלא הזה ואני לא עומדת לצאת מפה בקרוב אז אל תצעק עליי !" התפרצתי עליו
הוא ניגש אליי במהירות והצמיד את שני ידיי לקיר שפניו עומדות מול פניי . ניסיתי להאבק בו אבל הוא
היה חזק ממני.
" איתי , לא , מסתבכים . מובן לך ילדה? את חושבת שתבואי לפה , ותתחצפי ונגמור עם זה ? לא .. גם
אני עברתי לא פחות ממך אז תסתמי את פיך והניחי לי את המיטה שלי אוקיי ?! " הוא אמר לי
הוא הרפה ממני ונפלתי על הרצפה וחטפתי מהקיר מכה בראש .
"אחחח " התייפחתי
הוא הזיז אליי מבט חטוף וגמגם : "היא שובבה , וחוצפנית , זה טוב… , לא אבל .. אממ , הממ.."
גלגלתי את עיניי
היה חושך מוחלט עם טיפה אור מהסורגים הקטנים בתא ששימשו כחלון בצד התא , והשקיעה תכף באה
לכבות את הניצוץ הקטן שהאיר את הראייה שלי . שמתי לב שצלקות קטנות מכסות את ידיו של הנער
הגדול הזה , הבגדים שלו היום חומים ואדומים כנראה מדים של בית הכלא שהתקמצנו לשים בד אדום
אז הרכיבו סוגי בדים שונים ,הוא היה שרירי מאוד , הבטתי על ידיי וראיתי את סימן הידיים שלו שנגעו בי
הם היו אדומות.
היה לו שיער שחור מאוד שהולך כמו משולשים שעירים כאלה על המצח שלו הוא היה מוזר…
אני תוהה בן כמה הוא הוא נראה בגילי רק קצת יותר גבוה ושרירי , אני לא חזקה במיוחד ..
אחד השומרים נכנס
"הגיע זמן הטיפול שלך קולדן " חייך השומר וחשף שוט שהוחזקה בידו , הוא התקרב אל קולדן (מסתבר
שזה השם שלו) והתחיל להצליף בו , קולדן לא אמר שום דבר ולא צעק ולא בכה כשגבו החשוף הוצלף
מספר פעמים והשאיר עליו עוד צלקות . כל התהליך עצמי את עיניי וניסיתי להסתתר על המיטה .
"היי את ! כן את ראש אדום !" השומר צעק. הסרתי את ידיי מעיניי והפסקתי לנסות להסתתר בסדין
הקרוע שלי
"בואי לכאן ! חלאה ! " הוא קרא . התקדמתי אליו…
המשך יבוא