שאני מאוהבת – טירת הכלא של פיירון – פרק 6

"אני יהיה השפחה שלך , בת הלוויה שלך ! רק תן לו להמשיך את העבודה ! הוא נפלא בזה , תאמין לי הוא יצליח לגמור אותו תוך שבוע וזה יצא נהדר !" אמרתי
"אמיצה ….. הממממממ שחררו אותו . יש לך שבוע ימים לגמור את עבודתך בחורי . אם לא תצליח . אתה נידון למוות !, ובקשר אלייך נערה אמיצה … בואי איתי " אמר פיירון
הסתכלתי אחורה אל קולדן . השומרים לקחו אותי ביחד עם פיירון לארמון שלו . הכל היה אדום , הקירות , השטיחים , הדלתות , הרהיטים , האריחים , אפילו הפרחים היו שם אדומים , טוב כמובן, הרי זו הממלכה האדומה . מכל הדברים האדומים רק הפרחים מצאו חן בעיני . היה בארמון המון חדרים : מגורי משרתים , מגורי שומרים , מרתפים , חדרי שירותים ,חדרי שינה , מטבחים , סלונות ,מרפסות ,חדרי אורחים , היה ליירון שני חדרים ענקיים שהיו כדי לשים שם את הפסלים והתמונות והתוצרים של האסיריפ בכלא , החדר של פיירון היה עצום כמעט כמו חדר האוכל שלו ושלא לדבר על הרחבות שבו הוא עושה נשפים . הובילו אותי לעמוד ליד כס המלכות .
"השומרים ילוו אותך לחדר שלך , שמה את תמצאי את המדים שלך והדברים שלך . אסור לך לצאת מהחדר אלא אם את נקראת לבוא . ארוחת ערב מוגשת בשעה 8 וחצי תבואי אני רוצה להציג אותך בפני האורחים שלי . אני יצמיד לך שומר שיראה לך את הדרכים לכל מקום בארמוני " אמר פיירון וחש בגאווה על ארמונו המפואר.
השומר ש"הצמידו" לי ליווה אותי לחדרי , העור שלו היה שחום והוא לא דיבר , כאילו היה קפוא. נכנסתי לחדרי
המיטה היתה גדולה וארון בינוני (ואדום) הוצב בפינת החדר .החדר היה בקומה השניה של הארמון ולכן היה לי חלון עטוף סורגים (אדומים) ובו הבטתי על הנוף . הבחנתי שעל המיטה היו מונחים בגדים וכנראה סודרו בשבילי כדי שאלבש אותם . הרגשתי לא בנוח כי הבגדים היו חשופים . חצאית קצרה עד לחצי הירכיים שלי ועליה דוגמאות רקומות ויפות . וחולצת בטן שדמתה לחזייה וכמובן שניהם אדומים. היו שם תכשיטים זולים שאולצתי ללבוש. השומר דפק בדלת בשעה שמונה וחצי וליווה אותי לחדר האוכל . בדרך הארוכה לשם ניסיתי לנהל איתו שיחה , שאלתי מה שמו והוא אמר לי בנימוס ששמו הוא אוגוסט . שאלתי אותו כמה זמן הוא משרת כאן והוא אמר שלפני שבועיים הביאו אותו לכאן . אוגוסט כמעט פרץ בבכי ודמעות כיסו את לחיו אך המבט שלו דומם וקפוא . עצרתי לרגע והוא הסתכל עליי.
"אוגוסט ?" שאלתי
"מה נערה ?" הוא ענה
"קרה לך משהו ?" שאלתי . בשבריר השנייה לאחר שאלה זו , מבטו של אוגוסט השתנה ולהבעה עצובה, הוא נשך את שפתו ועיניים עצובות כל כך , כמה ריחמתי עליו , הוא פרץ בבכי שקט ושפך את ליבו מולי כשראשו רכון לרצפה .
"לפני שהגעתי לארמון . המשפחה שלי ואני הינו בביתנו . ארבעה ילדים שובי לב היו לי ואישה יפה ושמה מריסה . הגיעו השומרים לקחת מיסים ולא היתה לנו את היכולת לשלם אז הם לקחו את משפחתי לכיכר העיר ובחנו אותנו . השומר הראשי הסתכל עלינו לקח את אישתי , בחן אותה וציווה לזרוק אותה אל הכרכרה . הוא הסתכל על ילדי וללא רחמים ציווה … ציווה לקחת אותם ליער ו.. ו… ולהרוג אותם !" הוא פרץ בעוד בכי חזק יותר והמשיך לדבר :
"אותי הם בחנו וציוו עליי להוריד את החולצה שלי . הם בחנו את השרירים שלי וציוו להכניס אותי לכרכרה ביחד עם אישתי , הם שמו אותנו באיזה צינוק והאכילו אותנו בדייסת תינוקות רק פעם ביום עד לפני שבועיים………"

המשך יבוא !!!!!!!!!!!