אמרת שאסור לוותר…

אני יושב בחדר ומביט התמונתך..דמעות נוזלות אט אט,בבקשה אל תספרי זאת לאף אחד.
כן,כן אני בוכה את האמת אני יותר מבוכה כל גופי רועד אני חושב עלייך ועל מה שהיית,אני זוכר את העניים שלך,הטובות.והחיוך הזה שממס אותי,אני אוהב אותך.
בטח את חושבת "סוף סוף הוא נזכר" אבל כן, זה קורה לי תמיד אחרי שמהו הולך אני מבין כמה הוא היה חשוב לי,ואת הו את. היית הכי חשובה לי!
אני לא יכול יותר בלעדייך אני כל הזמן נזכר במשפטים קטנים שאמרת לי,ואני נשבר כן אני נשבר אני לא יכול לדמיין את הרגעים שלי בלעדייך.אני יושב פה כבר שבוע,כן שבוע!
ולא אני לא זז רק ממחשבות עלייך,את בטח כועסת עליי,כי תמיד אמרת לי שאסור לי לוותר,אבל אני לא יכול את מבינה? אני לא יכול! את כמו .. אני .. את… אוף אפילו קשה לי לכתוב אני פשוט צריך אותך,את חייבת לחזור לפה ועליי..
צריך אותך יותר מכל דבר אחר,
אני