"רק תבואי, בואי חזרי אליי" – פרק שני

פרק 2 – קעקוע

התעוררתי בבוקר, לבד.
הנחתי שאחריי שנרדמתי אוראל חזר למיטה שלו. אל אורנה שלו.
התיישבתי במיטה, מבחינה בפתק קטן אשר הונח על שידתי.
'אני חוזר היום מוקדם מהעבודה, נלך לאכול בארומה, אוראל.'
חייכתי אל הפתק והנחתי אותו בחזרה על השידה, קמה מהמיטה כשהשמיכה כרוכה סביב גופי העירום.
לא פעם ולא פעמיים התביישתי במה שאני עושה. הרי איך אני יכולה לשכב עם האבא המאמץ שלי? לגרום לו לבגוד באשתו, איך הילדות שלו יגדלו?
ועוד להתנהג בצורה נורמטיבית עם כולם, ולהשאר שפויה?
נכנסתי למקלחת הצמודה שבחדרי, נותנת לשמיכה להשמט מגופי וליפול על הרצפה.
פתחתי את זרם המים, מחכה שהמים יפכו לרותחים. אחריי כמה שניות של המתנה, קיפצתי את תוך המקלחת והתחלתי שוטפת את גופי.
מגיל צעיר נמשכתי לגברים מבוגרים ממני. לא יכולתי להיות עם נער בגילי. הייתי חייבת מישהו רציני ומחושב, לא נער בן עשרה שעדיין מתעסק בשטויות.
לרוב נגעתי מקשרים עם גברים מבוגרים ממני, אך אף פעם לא הפסקתי לצאת איתם.
סיבנתי את גופי וחפפתי את שיערי, מודעת לכך שהיום יום שישי, ואין לי לאן למהר. אוראל היה מסוג הגברים שעובדים מהבוקר עד הערב, מיום ראשון עד שישי. הקריירה שלו הייתה חשובה לו כמעט כמו הילדות שלו, ואפילו יותר מאשתו, אורנה.
אורנה היא אישה נורא עצלנית. אחת הסיבות שהיא אמצה אותי, היא מפניי שהיא חייבת עזרה עם הילדות שלה.
אף פעם לא חיבבתי אותה.
יצאתי מהמקלחת וכרכתי מגבת חמימה סביב גופי, הולכת אל הארון.
בעיות כספיות מעולם לא היו למשפחת טל. כסף היה הדבר היחיד שלא היה בעייתי עבורם.
התלבשתי בזריזות בג'ינס צמוד וגופיה פשוטה וירדתי לסלון.
הבית היה ריק, והנחתי שהילדות בגן ואורנה הלכה לבית קפה עם אחת מחברותיה.
מזגתי לי כוס שוקו קר ושקעתי בספה הרכה שכה אהבתי.
להיות בכיתה י'ב תמיד היה נראה עבורי נורא משתלם. אחריי כל הבגרויות, אין לי בעיה להבריז באופן קבוע בימיי שישי. דלת נפתחה, והנחתי שאורנה חזרה מבית הקפה, או מהספא, או לאן שלא הלכה, אז לא הסטתי את מבטי מהטלוויזיה.
"אין שלום?" שמעתי לפתע את קולו הגברי והעמוק של אוראל. צמרמורת עברה בי. אחד הדברים שהכי משכו אותי בו היה הקול שלו. קול מחוספס, צרוד במעט. סקסי להפליא.
"חשבתי שאתה אורנה." סובבתי את ראשי אליו, מחוייכת.
"עד מתי ישנת?" התיישב לצידי והניח את ידו על ירכי.
"עד לא מזמן." חייכתי. הוא התקרב אליי והדביק לי נשיקה קטנה על שפתיי.
"הולכים?" שאלתי, הוא הנהן ושנינו יצאנו מהבית, מתקדמים אל כיוון הרכב שלו.
"אמרתי לך כבר שאת יפה?" חייך אליי, הסמקתי. אף פעם לא הלך לי טוב עם מחמאות.
"אמרת. זה לא בהכרח נכון." חייכתי חיוך קטן ונכנסנו למכונית.
"יש לך מחר יום הולדת." התעלם מדבריי, ממשיך לדבר, "את מתכוונת לחגוג בצורה כלשהי?" שאל והתניע את הרכב. הנדתי בראשי לשלילה.
אף פעם לא אהבתי ימיי הולדת. למעשה, שנאתי את יום ההולדת שלי.
"בעצם… חשבתי לעשות קעקוע." חייכתי חצי חיוך, הוא פנה להביט בי.
"קעקוע?" שאל והסיט את מבטו בחזרה אל הכביש.
"קעקוע." אישרתי את דבריו.
"אני אקח אותך מחר לעשות קעקוע." נשק לקודקוד ראשי.
"תודה." חייכתי והנחתי את ראשי על כתפו.