"רק תבואי, בואי חזרי אליי" – פרק שמונה עשרה

פרק 18 – אישה יפה

~הודעה~
אנא סילחו לי על הפרק הנוראי הזה. אני חולה, עם חום, מרגישה על הפנים וכבר יומיים לא הולכת לבית הספר, וכנראה שגם מחר אני לא אלך.
אוהבת המון 3>
***
"איב, איב? יש לך בית ספר." שמעתי את קולו של דניאל, ואחריי כשניה הרגשתי את ידו על עורפי.
"ררר!" נהמתי בזעם ותחבתי את ראשי מתחת לכרית.
"את כל כך חמודה שאת עצבנית," הוא אמר בקול מתגרה, והכרית הוסרה מראשי.
"אתה חמוד רק בזמן סקס." קבעתי והתיישבתי במיטה. ידיי שיפשפו את עיניי, ופיהוק ענקי נפלט מפי.
"בוקר טוב," הוא התיישב לצידי על המיטה. הייתי עייפה. בקושי ישנתי בלילה.
"אני חייבת ללכת לבית הספר? כולה כיתה י'ב." אמרתי והבטתי בו בתחינה, הוא הניד בראשו וברגע אחד הייתי על ידיו, והוא הלך למקלחת.
"תצחצחי שיניים." הוריד אותי אל הרצפה, נשק לראשי ויצא מהמקלחת.
צחצחתי את שיניי ושטפתי את פניי. לאחר מכן התאפרתי מעט, הלכתי לחדרו של דניאל, התלבשתי והייתי מוכנה. ירדתי לסלון, וראיתי שהשרון הזאת עוד פה, עדיין ישנה על הספה.
"היא לא הלכה הביתה?" התיישבתי על הספה הפנויה.
"היא תלך כשתתעורר." דניאל יצא מהמטבח כשבידיו שתי כוסות של שתיה חמה.
"נס?" שאל והרים גבה.
"קפה שחור." גיחכתי, הנדתי בראשי ואז חייכתי חיוך קטן,
"אבל גם נס זה מעולה." לקחתי את הכוס שהעלתה אדים מידו. הוא התיישב לצידי.
"אנחנו מתנהגים כאילו לא קרה כלום אתמול בלילה." הוא אמר והניח את ידו על ירכי.
"כי לא קרה כלום אתמול בלילה." אמרתי בפשטות. שנינו ידענו שכן קרה משהו, אבל ידעתי שאני לא יכולה לאפשר לעצמי להכנס איתו למערכת יחסים. זה מסוכן מדי.
ידו זזה מירכי.
"אז זה היה כלום בשבילך?" שאל וקם מהספה.
"שום דבר." אישרתי את דבריי. היה לי קשה לאשר את דבריו. היה לי קשה לשקר לו. ידעתי שמשהו מתפתח בנינו. אבל אני לא מוכנה לשברון לב מזויין.
"את כלבה." הוא ירק בקור והלך למטבח. ידעתי שאני כלבה. הייתי מודעת לכך טוב מאוד.
אז למה שדניאל אומר את זה, זה כל כך כואב?
***
אחריי שסיימתי את הלימודים, לא ידעתי לאן ללכת. אחריי הריב הקטן שלי ושל דניאל, ידעתי שהוא לא בדיוק יבוא להחזיר אותי מבית הספר כשחיוך מרוח על פניו ובידיו שלט של "ברוכה השבה".
חה, אני אפילו מצחיקה את עצמי.
יצאתי משער בית הספר שתיקי תלוי על כתפי.
"היי, איב!" שמעתי קול גברי מאחורי.
הסתובבתי ופניתי להביט ברון, ילד מהכיתה שלי. רון היה הגבר שכל אישה הייתה רוצה לעצמה. גם אם כולן מכחישות ואומרות, "הוא?! הערס הזה?! איכס!" אז כן… הן משקרות.
"כן?" הרמתי גבה. הוא נעמד מולי, וקרץ לי. גלגלתי את עיניי.
כמה חבל שאני לא מעוניינת בו. טוב, אני מיוחדת.
"חשבתי אם את רוצה… ללמוד ביחד." חייך אליי. זיהיתי טוב מאוד את החיוך הזה. זה היה חיוך של גבר חרמן שמחפש סטוץ טוב.
ואני? אני צריכה להשכיח ממני את דניאל. אז כן, אלוהים אוהב אותי.
"נשמע מעולה." חייכתי אליו חיוך פלרטטני.
"מצויין!" אמר בהתלהבות.
"אצלי או אצלך?" שאל מיד אחריי.
"אצלי." חייכתי חיוך קטן. ושהתכוונתי לאצלי, התכוונתי לאצל דניאל.
***
"יש לך קונדום?" שאלתי את רון. היינו שכובים על הספה, ערומים.
אני חייבת להודות. לא רציתי לשכב איתו. לא רציתי לנסות לשכוח מדניאל.
אבל ידעתי שזה הכי טוב עבורי.
גברים הם עם של מניאקים חסרי כבוד.
"כן, יש לי," אמר בהיסח דעת ולקח את הארנק שלו מהשולחן שלצד הספה.
הוא הוציא קונדום, ואז…
טוב, הדלת נפתחה.
וממנה נכנסו דניאל ושרון. מתמזמזים.
"לעזעזל," אמרתי. הרגשתי את הדמעות מעקצצות בעיניי. הבנתי שאני ודניאל יותר דומים ממה שחשבתי.
"הו, כמה מפתיע!" אמר דניאל בשעשוע, אבל ראיתי את המבט השבור שבעיניו.
"מאמי, מי זאת?" שמעתי את שרון שואלת את דניאל בשקט.
"הו, זאת?" הוא אמר את זה בקול רם בכוונה. קמתי מהספה כשהשמיכה כרוכה סביב גופי,
"זאת הזונה הפרטית שלי." הוא ירק בקור. כאן נשברתי. הזונה הפרטית שלו?! איך הוא מעז?!
הדמעות פרצו את הסכר והתחילו לזלוג במורד לחיי.
התקרבתי אל דניאל במהירות, וכשהייתי קרובה אליו…
"בן זונה!" אמרתי בכעס וסטרתי ללחיו.
עזבתי את כולם בסלון ועליתי לחדר של דניאל. נעלתי אותו והתלבשתי במהירות. ארזתי את הדברים שכבר הספקתי לפרוק בחזרה אל תוך תיקי, נעלתי את נעליי, שטפתי את פניי ויצאתי מהחדר.
כשהגעתי לסלון, הבחנתי כי הוא היה ריק. הנחתי שדניאל ושרון כבר עלו לחדר האורחים, ועכשיו הם מזדיינים.
יצאתי מהבית, ואז ראיתי אותו. את דניאל.
הוא ישב על אחד הכיסאות ועישן סיגריה. הוא תמיד מעשן שאין לו מצב רוח.
התחלתי להתקדם במהירות אל השער, אבל אז הרגשתי מגע יד חמים על זרועי.
"איב… אני מצטער… לא התכוונתי." שמעתי את קולו של דניאל מאחורי.
הסתובבתי אליו, והדמעות כבר זלגו על לחיי.
בחיי, דניאל הופך אותי לרכיכה בכיינית. "זה בסדר." אמרתי בשקט. לא. זה לא היה בסדר לקרוא לי הזונה הפרטית שלו.
הוא הושיט את ידו וליטף את לחיי.
"חשבתי שאת רוצה להיות כצו ג'וליה רוברטס, מאישה יפה." צחק וקירב אותי אליו. צחקתי בשקט,
"אני שונאת את הסרט אישה יפה."
"גם אני." הודה, צחקתי.
"את יודעת אבל מה אני לא שונא?" הוא שאל בחיוך.
"מה אתה לא שונא?" שאלתי בהרמת גבה.
"אותך." אמר ונשק לשפתיי.
גם אני לא שונאת אותך, דניאל.