"רק תבואי, בואי חזרי אליי" – פרק עשרים ושלוש

פרק 23 –

"האוכל מעולה!" אמרה אלה בהתלהבות והכניסה לפיה עוד מזלג עמוס באורז.
"קאפקייק הכינה." דניאל אמר בחיוך גאה והניח את ידו על ירכי.
"קאפקייק?" אמר ירין בקול מלא לעג.
צחקתי והנחתי את ראשי על כתפו של דניאל. זה היה פשוט מוזר, ההרגשה הזאת בבטן כל פעם שהוא קורא לי קאפקייק. הרגשה שזה נכון. שככה זה אמור להיות.
"איב." תיקן את עצמו, ושמתי לב שהוא היה מובך במעט.
"קאפקייק." חייכה אור במתיקות,
"זה שם חיבה חמוד." חייכה אל דניאל והמשיכה לאכול בשקט.
הבלעתי חיוך והמשכתי לאכול גם אני.
***
"להתראות!" חייך דניאל אל משפחתו וסגר את הדלת.
"פיו," נשמתי לרווחה ושנינו קרסנו על הספה באפיסת כוחות.
"זה היה טוב!" אמר דניאל בשמחה, גיכחתי ולפתע שפתיי היו על לחיו הימנית ונשקו לה בעדינות.
"יש לך משפחה מדהימה." לחשתי באוזנו בחום.
למען האמת, המשפחה שלו הזכירה לי את המשפחה שלי.
~~~
"לא! בבקשה! לא!" היא בכתה וייללה.
"תסתמי את הפה!" הוא צעק, הוא היה לא שפוי.
פניו היו מכוסות בכובע גרב שחור, ורק עיניו הכחולות ובהן במבט המטורף היו גלויות.
איב שכבה על הרצפה, ראשה בין ידיה ועינייה עצומות בפחד.
לפתע ארבע יריות רצופות הדהדו ברחבי הבית.
"לא!" היא צרחה, והגבר בעל כובע הגרב ברח.
~~~