"רק תבואי, בואי חזרי אליי" – פרק ארבע עשרה

פרק 14 – להיות לבד

"זורמת אליי?" הגבר שלא ראיתי את פניו צעק לעברי. דברנו אולי חמש דקות, וכבר הוא מציע לי לזרום אליו הביתה.
את האמת שמשהו בקול שלו היה נשמע נורא מוכר, אך לא הצלחתי לזהות את קולו המחוספס והעמוק.
"הולך." אמרתי לבסוף. הוא תפס בידי והוביל אותי דרך האנשים הרבים לכיוון היציאה. מפני שהיה נורא חשוך לא זהיתי את פניו. אך כשנכנסנו לרכב שלו, הדלקתי את המנורה הקטנה ונחרדתי.
"דניאל?!" קול גבוה נפלט מפי. קול אשר היה דומה לצרחה מבוהלת.
"קאפקייק," הוא חייך חיוך רחב, גלגלתי את עיניי. קאפקייק? זה מוכר לי מאיזשהו ספר, או בלוג שקראתי. רק איזה…? כיווצתי את גבותיי כשניסיתי להזכר, הוא צחק את אותו הצחוק המעצבן הזה שלו. הטחתי את ידי על חזהו, צחוקו נפסק וקריאת "איי!" נפלטה מפיו.
הפעם תורי היה לצחוק.
"הגורל רוצה שנהיה ביחד." קרץ לי דניאל, גלגלתי את עיניי בשנית. המשפטים שלו כל כך חרושים.
"המקוריות נוזלת ממך, תזהר שבטעות לא תחליק." חייכתי אליו חיוך הנועד להתגרות בו ולעצבן אותו, אך הפעולה הייתה כנראה הפוכה, כי הוא פשוט חייך. את אותו החיוך המעצבן והראוותני שלו.
"אז את עדיין זורמת אלי הביתה?" החיוך לא ירד מפניו, אפילו לא לשניונת.
אם אנחנו כבר פה… אולי בכל זאת אני אזרום אליו הביתה? הרי שום דבר רע לא יכול לצאת מסקס לוהט.
"כן." אמרתי ברצינות והדקתי את החגורה, מפנה את מבטי אל החלון. הוא לא אמר דבר, התניע את הרכב, הפעיל את הרדיו והתחיל לנסוע. המוסיקה אשר התנגנה ברחבי הרכב הייתה שקטה ונעימה. את שני השירים הראשונים לא הכרתי, אך את השלישי הכרתי היטב.
"תגביר." הורתי בקול שקט אך החלטי. הוא לא אמר דבר והגביר את השיר.
(שימו את הקישור שב"רציתי להוסיף")
Hey there Delilah
What's it like in New York City?
I'm a thousand miles away
But girl tonight you look so pretty
Yes you do
Times Square can't shine as bright as you
I swear it's true

הבית הראשון של השיר התנגן באיטיות. שרתי בלי מילים, רק הזזתי את שפתיי. אך לפתע, פתאום התחיל דניאל לשיר. הפנתי את מבטי לעברו ובחנתי תווי פניו. לא יכולתי לראות את פניו בברירות, אך את תווי פניו הצלחתי לראות.
Hey there Delilah
Don't you worry about the distance
I'm right there if you get lonely
Give this song another listen
Close your eyes
Listen to my voice it's my disguise
I'm by your side

שרתי איתו את הבית השני, בלחש.
לא האמנתי שאני ודניאל איי פעם נגיע למצב שאנחנו שרים ביחד. מעולם לא שרתי ליד מישהו.
אחריי כעוד שתי דקות הסתיים השיר, ושיר שלא הכרתי התחיל להתנגן ברקע.
"לכל הבנות שזיינת אתה מסדר הסעה עם הנהג הפרטי שלך בבוקר?" לפתע שאלתי. לא ידעתי למה שאלתי את זה.
"לא." אמר אחריי כמה שניות בהן כנראה הוא חשב.
"אה." פלטתי בסתמיות. ואני אף פעם לא אומרת דברים מטופשים. עד עכשיו.
לאחר עוד כמה דקות בהן רק המוסיקה השקטה והמרגיעה התנגנה, דניאל החנה את רכבו ב"חניון הפרטי" שלו, וירדנו מהרכב. הוא סימן לי ללכת אחריו והוביל אותי לכיוון דלת הכניסה. הוא הוציא את המפתח מכיסו ופתח את דלת הבית. נכנסתי אחריו אל תוך הבית, נדהמת מחדש מגודל הבית ומיופיו. ושוב נרתעת מהצבעים הקודרים והציורים העצובים אשר היו תלויים בכל פינה.
"אני רואה שאת לא שיכורה," הוא חייך חצי חיוך והתחיל נעלם לכיוון המטבח. אני חושבת שזה המטבח.
הסתובבתי בסלון, עוברת מציור לציור ובוחנת את כולם לעומק. הציורים היו כה עצובים וקודרים, שפחדתי שאתחיל לבכות.
"נהנת?" שמעתי את קולו של דניאל מאחוריי. גופי קיפץ בבהלה. הסתובבתי אל כיוונו של דניאל, אשר סידר בקבוק יין ושתי כוסות זכוכית על השולחן שלצד הספה.
"לא שוכבים?" התיישבתי לצידו על הספה, מביטה בטלוויזיית הפלזמה הענקית אשר הייתה כבויה.
"עדיין לא." קרץ, צחקתי והנדתי בראשי כלא מאמינה.
"נראה סרט." קבע דניאל והדליק את הטלוויזיה בעזרת השלט שהיה בידו.
הוא שם איזה סרט פעולה מפגר, ובנתיים אני השעממתי ובחנתי את ציפורניי בחוסר מעש.
"קאפקייק," שמעתי במעומעם את קולו של דניאל. שוב הוא קורא לי קאפקייק? חשבתי שזה חד פעמי!
"מה, קאפקייק?" חיקיתי אותו בעצבים והרמתי את מבטי אליו, כך שעיניי ועיניו נפגשו.
"בואי נלך למיטה." פניו היו רציניות לשם שינוי, ואני חייבת להודות שזה דיי הלחיץ אותי. כאילו, פאק, ממתי דניאל רציני?
"טוב." אמרתי בשקט וקמתי מהספה. גם הוא קם מהספה, והתחיל ללכת לכיוון חדר השינה שלו, עקבתי אחריו.
הגענו לחדר בשינה המפואר אחריי כחמש דקות, ואני כבר התנשפתי.
"כמה מדרגות!" רטנתי ונפלתי על המיטה בעייפות.
"מתרגלים." דניאל צחק ועלה מעליי, מתחיל לפזר נשיקות רטובות לאורך צווארי. הוא לא בזבז זמן, ולפתע לא הרגשתי בנוח.
כשאת לא שיכורה, הכל נראה פתאום אחרת.
הוא הוריד את חולצתו ואני ניסיתי שלא לבהות בגופו המרהיב, אך לשווא. בהיתי בגופו המסחרר. בהיתי כמו שלא בהיתי בחיים.
העברתי את ידי על שריריי הבטן המפותחים שלו בהערצה, הוא גחך והוריד את חולצתי, ידי לא עוזבת את בטנו המוצקה.
"טוב, שחררי!" צחק.
הוא הוריד את מכנסיי ונשארתי רק בחזיה ותחתונים, וזה הרגיש לא נכון.
לשכב עם דניאל… מה יכול להיות לא נכון בזה?
אבל אני לא חושבת שזה היה קשור לדניאל. זה היה קשור לסקס.
"אני לא רוצה." אמרתי כשדניאל התחיל להוריד את תחתוניי במיומנות.
הוא נאנח וקם ממני, לבוש בבוקסר בלבד.
התלבשתי במהירות ויצאתי מהחדר המפואר, כמעט ורצה לאורך כל המדרגות.
"לאן את הולכת?" שמעתי את צעקתו מאחורי, אך לא נעצרתי. כשסיימתי לרדת את כל המדרגות המיותרות האלה, הדבר הראשון שעלה במוחי זה למה לעזאזל הוא לא בונה מעלית וזהו.
לפתע הרגשתי יד חמה על זרועי, קפאתי.
"אני לא חרמנית." הפטרתי בקול יציב אך מעט עייף.
"בואי נראה סרט. תבחרי את." אמר במהירות.
"אוקיי." אמרתי בשקט והלכנו לכיוון הספה. התיישבנו על הספה יחדיו. בחרתי את הסרט "הפוך", שהוא בעצם מבוסס על סרט שקראתי כשהייתי בת ארבע עשרה.
באמצע הסרט דניאל קרא לי, "קאפקייק?"
"כן דניאל?" שאלתי, לא מסיטה את מבטי ממסך הטלוויזיה.
"מה הפחד הכי גדול שלך?" לחש.
גבותיי התכווצו כשניסיתי לחשוב על הפחד הגדול ביותר שלי, הוא חזר למוחי. האיש שהרס את חיי.
"מה הפחד הכי גדול שלך?" הפנתי במהירות את השאלה אליו.
הוא עצר את הסרט. הפנתי את מבטי אליו.
"אני שאלתי קודם." קרץ לעברי, גיחכתי.
"אני לא יודעת." שיקרתי. הוא חייך בשובבות, "אני יודע שאת משקרת." אמר והניד בראשו כלא מאמין.
"אני לא מפחדת ממשהו." אמרתי בלחש, מבטו הפך מסוקרן.
"אני מפחדת ממישהו." חייכתי חיוך קטן ותחבתי את קצוות השיער שהייתה על עיני מאחורי אוזני.
"אני פוחד מלהשאר בודד בעולם." הודה. פניי הפכו למופתעות.
"אתה פוחד מבדידות?" הרמתי גבה.
"כן." משך בכתפיו, צחקתי מעט.
"אני חושבת שרוב בניי האדם פוחדים מבדידות," התחלתי להגיד,
"אבל באמת, זה לא כזה נורא."
*נ.מ דניאל*
כשהיא אמרה שזה לא כזה נורא, נפל האסימון. היא בודדה. קאפקייק בודדה.
"את אומרת מנסיון?" חייכתי בהתגרות. אני לא יודע למה, אבל זה כיף לראות אותה עצבנית. היא, בניגוד לבנות אחרות, לא מנסה להראות חמודה כשהיא כועסת. זה פשוט טבעי אצלה.
"מודה." גיחכה, מבטי הפך מופתע.
לא האמנתי שאיב, זאתי שיודעת רק לירות חצים מבלי להסתכל וברוב בפעמים לפגוע באמצע, מודה במשהו.
"את משהו מיוחד, איב."