"רק שתחזרי שוב בעתיד אדע מה בליבך את שומרת…" פרק 18 שים לב לכל צל (העלאה שנייה)

נקודת מבט אן ♥
הלכתי ברחוב אחרי שנפגשתי את אם הבנות. זאת הייתה הרגשה טובה אחרי כל הזמן הזה שלא התראינו. מילה שהתגעגעתי למשוגעות שלי. אני מרגישה מוזר.. כאילו, כאילו אני לא.. לבד? אני מרגישה כאילו מישהו עוקב אחרי. לא הפסקתי להסתכל לצדדים מקווה שההרגשה הזאת שאני מרגישה, היא סתם עוד הרגשה. הרגשה שהיא לא נכונה אלא רק בראש ש-ל-י. אבל פתאום ראיתי את מה שהכי לא רציתי לראות ראיתי צל.. צל של גבר גבוהה וחסון. הרגשתי את לבי מתחיל לפעום בחוזקה, ובלי לבזבז זמן רב רגליי התחילו לרוץ במהירות לכיוון ביתי אבל הגבר המסתורי בא בעקבותיי.. כאשר ראיתי אותו מתקרב הגברתי את מהירותי! רצתי לכיוון ביתי. ברגע שהגעתי נכנסתי אליו ונעלתי את הדלת. ורצתי לסגור את המרפסת שבחדרי. אבל זה היה מאוחר מדי הגבר המסתורי כבר חיכה שם יושב בנוחות על מיטתי, מחייך כאשר הוא רואה אותי. יודע שמה שרצה שיצליח הצליח הוא הוביל אותי לביתי בכוונה הוא ידע שרק כך הוא יצליח לתפוס אותי.
חיוכו נמחק כאשר הוא הרים את ראשו ממני לכוון הדלת לא ידעתי מי עמד שם.. פחדתי להסתכל הוא השתעל מעט, ופתח את פיו "גברתי. עשיתי כמבוקשך" אמר לי כאשר הוא מוריד את הכובע שהיה על ראשו. כאשר הוא הוריד אותו התגלה לפניי אדם צעיר כבן 25. היה לו שיער חום בהיר עד שטני ועיניים שחורות או כחולות בהירות מאוד מאוד שנראו כשקופות. זה היה מפחיד עד כמה שהעיניים שלו נראו ככה בשני הצבעים. כאב ראש תקף אותי תמונות עלו במוחי. תמונות של אדם גבוהה שיערו צמוד לראשו בגלל הזיעה. שלא נגרמה מספורט, אלא מהעובדה שכרגע הוא רצח מישהו.. "אמרתי לך! אמרתי לך שהיה צריך לברוח כשיכולנו!" הטיח בי את האמת.. הוא צדק הייתי צריכה להקשיב לו. משהו העיר אותי מה..פלאשבק? הזה המשהו הזה היה הדבר הזה היה האגרוף החזק שהאיש החטיף לי על השפה. הוא היה כל כך חזק שגרם לי לעוף על הגוף ולסימנים כחולים להופיע על כל גופי נאנקתי מכאב. הדמעות עמדו בעיניי אבל לא הראתי להם את זה. לא רציתי שיראו אותי בוכה. לא רציתי שיחשבו שאני חלשה.. "גברתי כולה שלך" אמר ואז ראיתי אותה לא ידעתי באותו הרגע מה כאב לי יותר. הכאב מהמכות שחטפתי מהנפילה ומהאגרוף או הלב.. אתם שואלים למה הלב? איך תרגישו אם האדם הכי קרוב עליכם שתמכתם בו תקופה כל כך ארוכה שתמיד הייתם שם בשבילו לא משנה נמצא כרגע מולכם ורוצה שתסבלו כל כך..
היא חייכה זה מה שהכי כאב לי. היא חייכה מסבלי אבל עדיין לא בכיתי! לא רציתי להראות לה שזה פוגע בי שזה שובר אותי! כי זה מה שבאמת הרגשתי באותו הרגע זה פשוט שבר אותי.
"אולי את לא זוכרת.. אבל הרסת לי את החיים" אמרה לי. שבעיניה ראיתי את השנאה.
"נשבעתי לך שיבוא היום ואני יתנקם.. נשבעתי! ואני מקיימת הבטחות יהיה לך מזל אם תחיי עד סוף החודש" אמרה לי והוציאה אקדח ממכנסה ויורה. הרגשתי משהו חמים ונעים נוזל על בטני השפלתי מבט וראיתי את זה. ראיתי את הדם הנוזל מהבטן שלי וזולג לאט לאט הסתכלתי עליה במבט לא מאמין. היא חייכה חיוך מסופק ויצאה מהחדר נשכבתי על מיטתי נותנת לכל חיי.. טוב הדי קצרים ממה שאני זוכרת לחלוף מול עיניי..

נקודת מבט _____
סוף סוף! הצלחתי מבטיחה לכם אם זה לא נגמר פה. זה יגמר בזמן הקרוב היא הרסה לי את החיים! היא לקחה לי את כל הדברים היחידים שהיו לי באמת חשובים כל האנשים שאהבתי. כל המקומות שבהם ביליתי את רוב חיי את הכל היא לקחה לי.. וגם אם היא לא יודעת את זה וגם אם היא לא מבינה היא תדע בסוף מבטיחה לכם..