רק שמאבדים מישהו מבינים כמה הוא חסר לנו

היא אהבה אותי כמו שאף אחת אחרת לא אהבה אותי,ההיתי האהבה הראשונה שלה בחיים… היא אהבה אותי בצורה כזו שהיא היתה מוכנה למות למעני.. היא תמיד אמרה לי שהיא רוצה למות יום לפני ככה שלא תצטרך להרגיש מה זה יום בלעדיי.
היא היתה שם בשבילי כל רגע וכל שניה ,אחת כזו שידעה מה עובר עליי גם בלי שספרתי..היא ידעה איך לגרום לי לחייך גם בלי לדבר.רק דרך מבט. ואני זלזלתי בה אמרתי לה שאני רוצה שתשחרר שהיא יותר מדיי לוחצת..חשבתי שאני גיבור לקחתיי אותה כמובן מאליו ההיתי כל ערב יוצא עם חברים למועדונים וחוזר ב2 בלילה שיכור מסריח עם רחות של אלכהול וסגריות..והיא היתה כמו מלאך פותחת לי תדלת כאילו חיכתה שמה תמיד שאגיע מקלחת אותי ומביאה לי מים למיטה, היתה מחכה עד שההיתי נרדם רק אז היא הרשתה לעצמה לנשק לי במצח ללחוש "לילה טוב אהובי " ולעצום עיינים בעצמה.
עד שיום אחד חזרתי ב2 בלילה והדלת היתה נעולה היא כבר לא חיכתה בפתח, היא לקחה את עצמה ונעלה תדלת ובאותו רגע גם את הלב שלה, הלב הזה שנתן לי הכל שדאג לי כל רגע ורגע בחיים ואני לקחתי אותו כמובן מאליו.
היא השאירה פתק ספוג דמעות על הכרית שלי:
"אהובי אני שולחת אותך אל החופש שכל כך רצית מקווה שיהיה לך טוב יותר"
לא נרדמתי כל הלילה הסתכלתי על התמנות שלנו יחד .
היא עשתה אותי המלך..אבל
אני? לקחתי אותה כמובן מאליו.

היום היא כבר נשואה היא התחתנה אם מישהו שגם מוכן למות למענה שמעריך את מי שהיא ונותן לה את הלב שלו בחזרה..ולא לוקח אותה כמובן מאליו.

תשמרו על האהבה שלכם כמו על כספת הכי יקרה שלכם.
כי רק שמאבדים מישהו באמת מבינים כמה הוא היה חשוב לנו בחיים..ולפעמים לא נוכל להחזיר אותו לחיינו.

הבטחתי לעצמי שלאהבה הבאה שלי אתן את כל חיי.