רק רציתי לומר פרק 2

יום למחרת התיישבתי בשולחן האוכל, הסתכלתי על לוסי ונזכרתי בנשיקה, ראיתי שלוסי לא מסתכלת עלי ולא מוציאה מילה.
"למה אתם שקטים היום?" אמרה אימי כשפיה מלא באוכל.
לוסי כמה בעצבים מהכיסא "את ידעת שאופיר נבחן בשביל ללכת לאוניברסיטה בניו יורק?" אמרה בכעס
"כן…" אמרה אימי בעצבות.
"למה לא סיפרת לי?" שאלה אותה לוסי כשדמעות בעיניה.
"רצתי שאופיר יגיד לך בעצמו…" אמרה אימי
"אתה באמת עוזב אותנו? עוזב אותי?" אמרה לוסי מתמימות.
"אני חייב" אמרתי "בבקשה אל תשכנעי אותי, יהיה לי יותר קשה לעזוב" אמרתי לעצמי בלב.
"אני ילך לבד היום לבית ספר" אמרתי ויצאתי מהדלת והתחלתי לרוץ עד חצי הדרך של הבית הספר, לרוץ עד שהרגליים יכאבו, מנשה לשכוח את הכאב שבלב…
בדרך לבית ספר שמעתי צפירה של מכונית, מכונית גדולה נראה ממש כמו מכונית של עשירים, שחורה עם נהג פרטי, המכונית התקרבה אלי ונעצרה, החלון נפתח וזה היה עומר, "מה אתה משוויץ?" אמרתי לעומר.
"תעלה אמר עומר ופתח את הדלת, נכנסתי למכונית והסתכלתי דרך החלון.
"סיפרת לה?" שאל אותי עומר.
"כן" אמרתי והסתכלתי עליו.
"אז… איך היא קיבלה את זה?" שאל בסקרנות
"היא בכתה…" אמרתי והחזרתי את מבטי אל החלון.
"אתה לא רוצה לטוס, נכון?" שאל עומר.
"לא" אמרתי בלי להסס.
"גם אני לא" אמר עומר "אולי.. תנשה להתעניין בבנות אחרות?" המשך לומר.
"אני לא יכול, האהבה שלי כלפיה חזקה מידי" אמרתי בקול חלש.

כשנכנסתי לכיתה הסתכלתי על רוני, היא ילדה יפה עם עיניים ירוקות, התקרבתי אליה "רוני, את יכולה לעזור לי משהו?" אמרתי
"כן, בטח" אמרה, יצאתי מהכיתה ורוני מאחורי.
"אז.. במה אתה צריך עזרה?" שאלה רוני באי הבנה.
"תצאי איתי היום לאכול?" אמרתי בישירות.
"מוזר שאתה מוציא לי לצאת איתך, אני מסכימה" אמרה רוני.
רוני היא מקובלת בכיתה ולא כולם יכולים לצאת איתה.
"אני יבוא לאסוף אותך היום ב6 בערב, תהיה מוכנה" אמרתי בחיוך.
"אני יהיה" אמרה רוני
"אז קבענו" אמרתי וחזרתי לכיתה.
"במה היית צריך עזרה?" שעל אותי עומר בסקרנות.
"הצעתי לה לצאת איתי" אמרתי.
"אתה רציני?! שיחקת אותה אחי, אתה יודע כמה פעמים ניסתי להזמין אותה לצאת?" אמר עומר בבושה.
"זאת בדיוק הייתה הבעיה שלך"
השעה כמעט 6, לבשתי חולצה לבנה וג'נס כהה, סירקתי את שערי.
עברתי טסט אבל אני צריך מלווה אז הנהג הפרטי של עומר הסיע אותי עד אליה, אפשר לומר שלקחתי לו גם את האוטו, לאבא שלו לא ממש אכפת, יש לו עוד 2 מכוניות כאלה בחנייה.
כשהגעתי לבייתה מצאתי את עצמי מדבר לנהג "מה יותר כידי? ללכת לצלצל בבית שלה או לצפור?" שאלתי
"ללכת לבייתה כמובן" אמר הנהג
"אתה נשוי?" שאלתי.
"נשוי עם שני ילדים" אמר.
"זה מספיק טוב" אמרתי ויצאתי מהמכונית לכיוון הדלת שלה, צלצלתי בפעמון ורוני פתחה.
היא הייתה ממש יפה, שמה אודם אדום והחליקה את שערה, לבשה שמלה אדומה כמו האודם ונעליים עקב גבוהה.
"אתה נירא חתיך יותר מהרגיל" אמרה שלי בחיוך.
"כל זה בשבילך" אמרתי, יצאתי כמה פעמים לדייט אבל לא הרבה, אז אין לי ממש ניסיון בזה, אבל עומר אמר לי פשוט להיות עצמי.
התקרבנו למכונים ופתחתי לה את הדלת, נכנסנו למכונים והנהג סגר את החלון בינינו לבנו כדי שיהיה לנו פרטיות.
"לאן אתה לוקח אותי הערב?" שאלה.
"לנמל, במסעדה על החוף, אם נגיע מהר אולי נספיק ליראות את השקיע" אמרתי.
"אהבתי את הרעיון" אמרה רוני.
כשנכנסנו למסעדה ישבנו בשולחן והיה נרות ופרחים על השולחן.
"אתה יודע למה הסכמתי להצעה שלך?" שאלה רוני.
"זה בדיוק מה שרציתי לשאול, למה?" שאלתי בסקרנות.
"כי אתה לא מזמין אף אחת ואתה סגור באיזה שהו כלא ומסתורי כזה אז חשבתי לעצמי יהיה נחמד להכיר אותך באמת, מחוץ לכלום, משורר, ולמה אתה הזמנת אותי?" שאלה רוני, לא רציתי שהיא תשאל אותי את השאלה הזאת "כי אני רואה בך משהו מיחד שאין אף אחד" חייכתי "משהו מיוחד?" שאלה,
"החלטת איזה אוניברסיטה אתה תלך?" שאלה רוני אחרי כמה דקות של שתיקה "אוניברסיטה בניו יורק…" אמרתי.
"אז למה הוצעתי לי לצאת איתך? שאני יהיה עצובה כשאתה תעזוב?" אמרה רוני בעצבות
"למה עצובה?" שאלתי באי הבנה.
"אני לא יוצאת אף פעם אם מישהו שאני לא אוהבת" אמרה, יופי, גרמתי למישהי לאהוב אותי בלי שירצה בכלל.
"אני לא טוב בשבילך" אמרתי בבושה.
"למה אתה מתכוון? הצעת לי לצאת איתך ואתה מתחרט?" שאלה רוני בכעס
"מגיע לך מישהו יותר טוב" אמרתי, אתה מישהו הכי טוב שיכול להיות לי" רוני קירבה את שפתיה לשלי ונשקה אותי, עצמתי את עיניי ושאלתי את עצמי, למה זרמתי עם זה? ועניתי לעצמי אולי כי היא נחמדה ומיוחדת, או שאולי ההרגשה היית מיוחדת או שיכול אפילו לקרואת משהו בינינו…