רק עוד יום אחד/ פרק 2

ליאון בכה. החושך עטף אותו בשמיכה קרה כקרח ואמא לא באה לחבק אותו. בבית הוא אף פעם לא בחושך, תמיד עם אור, תמיד עם אמא או אבא שיחבקו אותו ויחשו אותו בעוד שמיכה.

בום! הרעש הקפיץ את ליאון, הפעוט ההמום פסק מבכיו עד שהבין שבעצם אין שום סיבה שיפסיק לבכות כעת.

בום! הרעש הכה בשנית, חזק אף יותר, ליאון שתק לעוד כמה רגעים ואז חזר לבכות, בכי של פחד טהור. 'לא רוצה פה! מפחיד! הביתה! רוצה הביתה!' חשב לעצמו הפעוט במילותיו המבולבלות.

"סתום ת'פה שלך, תינוק מטופש!" רגז קולו של גבר.

ליאון הביט בעיניו הגדולות באיש גדול הממדים, לפחות לעיניו של תינוק, והאיש הוריד את המיקרופון שהיה על פיו. או יותר נכון אישה.

"תירגע, הם עוד מעט יגיעו, אני אהרוס את אמנדה, כלכלית ואז היא תמות בכאב רב, בלי וילה, בלי כסף, בל בריאן…" בסיומו של המשפט הקול נעשה חולמני, הקול היה קול נשי ורך אך היה בו די כדי להעביר צמרמורת בגבו של ליאון.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

"ב- ב- בריאן," גמגמה אמנדה, "איפה…? איפה ליאון?"

"אמנדה," ענה בריאן, "זה… זה העקרב האדום", הוא אמר מעט בהיסוס.

"העקרב האדום?" שאלה אמנדה כשהבעה של אימה טהורה נסוכה על פניה. "העקרב האדום! טריקסי! היא אחראית לזה! רגע, איך אתה יודע שזה העקרב האדום?"

"היה להם עקרב אדום על היד," אמר בריאן והותיר אמנדה מעט מבולבלת בעודו פונה אל הטלפון ומקליד את מספרה של טריקסי.

טריקסי מאוהבת בבריאן אנושות ושונאת את אמנדה יותר משניתן לשנוא אדם, איש לא יודע מה גרם למה אך ברור לכול שטריקסי תעשה הכול כדי להרוס את אמנדה ולזכות בבריאן.

בריאן יצא מהוילה לכיוון הלימוזינה השחורה שלו. "את באה?" שאל את אמנדה מעט בעצבנות. "צריך למצוא את טריקסי".

"בריאן, השתגעת? היא תהרוג אותי! היא רוצה אותך לעצמה!" אמרה אמנדה. מבטו הסהרורי במעט של בריאן הלחיצו אותה.

"וזה מה שטוב!" אמר בריאן בנימה הומוריסטית, או כך לפחות אמנדה פירשה אותה. הוא התיישב במושב האחורי ופקד לנהג להתחיל לנסוע.

אמנדה נכנסה בזריזות לרכב והנהג החל לנסוע.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~

כעבור כשעה של נסיעה הלימוזינה הגיעה ליער השחור, היעד.

"תראי! יש שם בקתה!" אמר בריאן וסימן לאמנדה להיכנס איתו לבקתה. ברגע שכף רגלם דרכה על רצפת הפרקט נשמעה אזעקה והדלת מאחוריהם נסגרה.

"בריאן," נשמע קולה של טריקסי בעודה נכנסת לחדר. "ידעתי שתגיעו," היא אמרה ומשכה בעניבתו של בריאן בפלרטטנות. "ליאון פה איתי עד שתחליט שאתה מתחתן איתי." היא המשיכה בחיוך קל.

בריאן צעד צעד אחד קדימה לכיוון טריקסי ואמר בקול חולמני במעט "את תעשי הכל בשביל להשיג אותי נכון?"

"כן," אמרה טריקסי בפשטות והתקרבה אל שפתיו החשופות של בריאן.

"זה מה שאני אוהב בך, דבקות במטרה," אמר בריאן.

"אוהב? לא מאוהב? אז למה אנחנו במצב של כמעט נשיקה?"

"צודקת, טעות שלי," אמר בריאן וצמצם את המרחק בין שפתיהם בלהט.

"מה?!" אמרה אמנדה בפליאה. "בריאן, רצית שאני אבוא רק כדי לראות אתכם מתנשקים? אם כן, אני הולכת," אמרה אמנדה ונסוגה צעד אחד לאחור,"ולוקחת לך את הלימוזינה," הוסיפה לאחר מחשבה קלה.

"לא!" בריאן צעק , "את נשארת פה, אני לוקח את ליאון ואת טריקסי," אמר בקול רכושני במעט, "הם ייהנו מהלימוזינה, לא את".

"אתה רציני?" שאלה אותו אמנדה, בפליאה, רגע אחד בריאן והיא במצב מעולה ורגע שני הוא זורק אותה בשביל המשוגעת הזו, טריקסי שמסתבר שהוא אוהב.

"כן," אמר בריאן בלי להסביר, "עכשיו את תישארי פה עם כל הבריונים של טריקסי ואנחנו נלך, משום מה לא נראה לי שהתוצאות יהיו מלבבות,"

אמנדה הביטה בבריאן בהלם הולך עם טריקסי יד ביד ללימוזינה ומורה לגילדרוי לנסוע חזרה הביתה.