רק כשאני איתך אני לא לבד-פרק 1

-פלשבק-
סירנות, משטרה ודם אני זוכרת הרבה דם בכל מקום, ניסיתי לקרוא לאמא לדבר עם אבא אבל אף אחד לא ענה לי הייתי לבד בתוך אוטו הפוך ומנסה להבין מה קורה מסביבי.
עד שמישהו הוציא אותי מהאוטו, הרים אותי והכניס אותי לאמבולנס בעטתי וצעקתי רציתי את אמא ואז האמבולנס התחיל לנסוע והתעלפתי.
-סוף פלשבק-
התעוררתי בבהלה ולרגע לא הבנתי איפה אני, ואז נזכרתי אני בבית עם אבי וחגית ההורים המאמצים שלי.
הם אימצו אותי כשהייתי בת תשע, הם אומרים שהם ראו אותי בבית יתומים ופשוט התאהבו בי, הם לקחו אותי אליהם הביתה והכירו לי את רותם הבת הגדולה שלהם ומאז אני חיה איתם כבר שבע שנים כמעט.
קמתי מהמיטה והלכתי לאמבטיה שטפתי פנים נרגעתי והלכתי למטבח, חגית הייתה שם היא הכינה ארוחת בוקר.
",בוקר טוב" אמרה לי חגית
"בוקר" אמרתי ושקעתי במחשבות.
"הכל בסדר?"
"לא ממש, ישנתי והיה לי את הפלשבאק מהערב של התאונה וזה כאלו קרה שוב פעם וזה היה כל כך מוחשי ואמיתי שהרגשתי שוב כמו אותה ילדה בת חמש שאיבדה את ההורים שלה בתאונת דרכים."
"אוי טולי את בסדר?"
"לא ממש אחרי הכל מחר זה היום שנה, קשה לי להאמין שעברו כבר 11 שנים מאז."
"טליה אני רוצה שתדעי שאני ואבי פה לכל מה שתרצי ותצטרכי ושאנחנו אוהבים אותך מאוד"
"בוקר טוב" אמרה רותם אחותי הגדולה
"היי רותם"
"הכל בסדר?"
"כן, אבל אני כבר מאחרת לבית ספר בא לך לקחת אותי?"
"סבבה רק תזדרזי אני ממהרת לבסיס"
הלכתי לחדר שלי והתלבשתי בג'ינס כחול בהיר משופשף, חולצה שחורה, ונעלי בובה שחורות.
פיזרתי את השיער שמתי קצת קונסילר, מסקרה ושפתון לקחתי את התיק גב הפרחוני שלי והלכתי לסלון שם רותם חיכתה לי.
"ביי אמא" אמרנו אני ורותם ביחד
"ביי יפות שלי" ענתה לנו אמא
יצאנו לאוטו ושלחתי הודעה לליאן:"בוקר מאמי אני נוסעת עם רותם אז ניפגש בשער?"
מיד היא ענתה לי:"סבבה אהובתי"
ככל שהתקרבנו לבית ספר ככה הלב שלי דפק יותר מהר כי ידעתי שבבית ספר אני יראה אותו…