רק כאב

אני מרגישה ריקה. מרוקנת.
אני מרגישה כאילו אין לי מה להרגיש.
חוץ מכאב.
אני רוצה להרגיש אהבה, שמחה, אושר!
רוצה יותר מכל דבר אחר, אבל הלב מסרב.
מסרב לשחרר. מסרב להרפות.
הכאב אוכל אותי מבפנים ולפעמים, נדמה כי אין אוויר בריאותיי ואני נחנקת.
כאילו החמצן שאני שואפת רעיל והוא אוכל את כל איבריי. תא אחרי תא.
רק הכאב נותר, מכריח אותי לחיות.
מכריח את ליבי לפעום ולהשבר בכל פעימה. להשבר בכל פעימה ולשבור את נשמתי איתו.
אני רוצה להמשיך, להשליך את הכאב הנורא, אבל לא מסוגלת.
אני מסרבת לשכוח, מסרבת להתנתק.
כמו ליבי, אני מתרסקת כל יום מחדש.
מתרסקת, ואוספת את שברי גופי שוב ושוב, פעם אחר פעם.
אבל כמו שאתם יודעים, אי אפשר לקמט דף וליישר אותו לגמרי. להחזירו לקדמותו.
אני נותרת מצולקת, רצוצה, פגומה.
נואשת לפקוח את עיניי ולהתעורר מן הסיוט.
אבל גם שאני מתעוררת, אני מתעוררת למציאות הרוסה.