רק בסיפורים- פרק 2

אמא נכנסה הבייתה והניחה את חפציה על השולחן בכבדות, היא נראתה מותשת.
"אמא קראתי לה והתקדמתי לכיוונה " אמא אני צריכה להגיד לך משהו" היא נראתה מעט מבולבלת "לא עכשיו מתוקה שלי" היא מלמלה לעברי " תעירי אותי עוד חצי שעה טוב?" היא נשכבה על מיטתה וכיבתה את האור משאירה אותי עם כל הסימני שאלה.
נכנסתי לפייסבוק והקלדתי את שמו של אבי -דניאל מזרחי הופיעו לפני המון תוצאות וניזכרתי שאני אפילו לא יודעת איך הוא נראה… פתאום הרגשתי שזה סתם מטומטם לנסות לחפש אותו… אני לא מכירה אותו טוב לי ככה ואני לא מתכוונת להתחיל לפתוח תיקים ולהוסיף לעצמי עבודת מחקר…. נכנסתי לקבוצה של הכיתה וחיפשתי משהו מעניין, לא היה שם משהו מיוחד, כמה ילדים משועממים רשמו היוש או מה עושים.. וכמה סתם התעצבנו עליהם שזה חפירות… רק היה רשום שם- ליאל עזב\ה את הקבוצה- הילדה הזאת הייתה בעיני מוזרה, היא לא אהבה להתבלט אבל כולם אהבו אותה ובתך שלא היו נגדה, אני זוכרת שתמיד קינאתי בה… ואני לא זוכרת פעם אחת שהיא רבה עם מישהו…לעומתי שאין יום שאני לא רבה…
החלטתי לשלוח לה הודעה ולשאול אותה למה היא עזבה
"היי" שלחתי לה "למה עזבת את הקבוצה?"
"אני לא אוהבת קבוצות…"
"?"
"אין לי כח לחפירות של הכיתה.."
"אוקי..מה עושה?"
"משחקת בטלפון"
"אאה"
"טוב ביוש אני באמצע…"
"ביוש"
"(:"
התקדמתי לעבר חדרה של אימי ופתחתי את הארונית שליד מיטתה, היו שם המון תמונות וקישקושים, חיפשתי אלבום מהחתונה שלה או תמונה עם אבא.. פתחתי אלבום אחד והיו שם המון תמונות שלי תינוקת ואחרי זה סתם תמונות מפדחות מפורים.. היתה שם תמונה שאני על הידיים של אמא ועוד אחת שגבר בעל שער חום דומה לשלי מחזיק אותי על ידיו.
'זה אבא שלי..?' עלתה מחשבה במוחי הופתעתי מאד, ובהיתי בדמותו במשך כמה דקות.
יצאתי מחדרה עם האלבום בידי, חיפשתי תמונות נוספות של אבי ולא מצאתי.. עברתי לאלבום אחר וראיתי תמונות של אימי בכותל, בשמלת כלה, היא הייתה יפה יותר משהכרתי, עיניה הכחולות נצצו מאושר והחיוך לא ירד מפניה. דיפדפתי בין התמונות והגעתי לתמונות של שיתהם, הוא היה לבוש חליפה וכיפה לבנה לראשו, הוא הביט באימי במבט אוהב ותהיתי למה הוא לא פה איתנו.. הבטתי בשיערו החום שהיה מסורק היטב ובעיניו הגדולות והיפות, הרגשתי כמו ילדה קטנה שרואה את אביה לראשונה, לא הצלחתי להבין איך ייתכן שאמא לא סיפרה לי עליו, שאמא שיקרה, איך אני לא שאלתי שאלות?…
שמעתי צעדים מכיוון חדרה ומיהרתי להחביא את האלבום.