רק בסיפורים- פרק 1
הפלאפון שלי צילצל והעיר אותי משנתי "הלו?" עניתי בקול מנומנם "הערתי אותך?" הדס שאלה מעבר לקו, "לא זה בסדר" השבתי לה "אוקי, את יורדת? אני עוד חמש דקות למטה" הבטתי בשעון ונשכתי את שפתיי "טוב שבע דקות".
מיהרתי לשטוף את פני והחלפתי בגדים, התארגנתי ויצאתי מהבית.
חיכיתי להדס שתבוא הבטתי בשעוני וגיחכתי לעצמי איך בכל זאת היא תמיד מאחרת…
אחרי דיבורים ארוכים ומטומטמים הגענו לבצפר, מאחרות בחמש דקות. המורה קידמה את פנינו בחיוך לא אמין במיוחד "זה לא יכול להימשך עוד הרבה זמן" היא הביטה בנו במבט קר,השבנו לה בחיוך מתנצל והתישבנו במקומנו. המורה חפרה וחפרה ואני הייתי בפלאפון, החבאתי אותו בתוך התיק ומדי פעם הרמתי את ראשי לבדוק שהכל כשורה.
אחרי יום שלם שאני והדס דיברנו ודיברנו, יום הלימודים הסתיים וקבענו לדבר בטלפון.
"שלום" נכנסתי הביתה,זרקתי את התיק על הרצפה והתישבתי לארוחת צהריים, כרגיל רק אני ואמא. הדלקתי את הטלוויזיה על התכנית האהובה על שנינו.
אמא יצאה לעבוד ונישארתי לבדי בבית. השתעממתי נורא וחיפשתי לעצמי תעסוקה. חיפשתי ספר לקרא ולפתע עיני נחו על קלסר גדול, וסימניות רבות יצאו ממנו היתה שם סימניה בשם "חשבונות" היתה אחת בשם "לימודים" ועוד הרבה אחרות…אבל אני בחרתי לפתוח באחת בשם "נישואים" ערמה קטנה של דפים, מעט ישנים נחשפה מול עיני היה רשום שם המון דברים שלא הבנתי, אבל דף גדול מקופל לשניים הציץ מעבר לערימה פתחתי אותו והיה רשום שם "כתובה" הופיעו מולי מילים רבות והחלתי לעיין בהם בעיניין, זו לא הפעם הראשונה ששמעתי על המושג הזה וידעתי שזה הסכם התחייבות בן איש לאישה.
"…מעידים איך שהחתן הנכבד דניאל בן שושנה ויוסף למשפחת מזרחי אמר לכלה הנאה ויעלת החן יעל בת שולמית ואברהם למשפחת יניב היי לי לאישה כדת משה וישראל, ואני במאמר ובעזרת השם אעבוד ואכבד ואזון ואפרנס ואכלכל ואלביש אותך כמשפט בני ישראל העובדים ומכבדים וזנים ומפרנסים ומכלכלים ומלבישים ומקשטים את נשותיהם באמת ובאמונה….."
הלם תקף אותי בבת אחת. אמא תמיד אמרה לי שהיא מעולם לא התחתנה.. זוהי הפעם הראשונה ששמעתי את שם אבי, לא האמנתי שאני מהילדים האלה שיום אחד מגלים משהו על המשפחה שלהם, הייתי רגילה לשמוע את זה רק בסיפורים…
תגובות (1)
וואו נשמע מעניין מאוד, את כותבת כל כך יפה!
את ממש מוכשרתתתתתתת
תמשיכי יפה שליי פליזזזזז