רק ביחד – פרק 2

"אמה, את ישנה?" נשמע קולו של אחי הקטן.
"מנסה לישון, למה?" עניתי בקול צרוד.
"מה, זה שינת צהריים כזאת? את כמו סבתא?" הוא שאל.
"כן, כריס, אני בדיוק כמו סבתא, גם אני בת 68. לא רואים?"
"את יודעת שאת צינית מדי?"
"למה אתה מצפה? הרגע הערת אותי!" כעסתי.
"אבל אמרת שלא ישנת!" ניסה כריסטופר להתגונן.
"טוב נו, מה רצית?"
"אני צריך עזרה בשיעורי בית באנגלית."
"חכה שאמא תחזור."
"דיברתי איתה, היא אמרה שהיא לא תרשה לי ללכת לג'ון מחר אם אני לא מסיים את כל השיעורי בית עד שהיא חוזרת היום…"
"מתי היא חוזרת מהעבודה?"
"אני מניח שעוד שעה," ענה כריסטופר ובדק את שעונו, "כן, שעה, 56 דקות, אם את רוצה לדייק."
"טוב, תן לי 10 דקות, בנתיים תסדר את החדר או משהו," עניתי וקמתי מהמיטה.
"מה שתגידי," נאנח כריסטופר ויצא מן החדר.
בדקתי את הפלאפון שלי – שום הודעות חדשות, שום שיחות טלפון שלא נענו, וסוללה מלאה – כמו תמיד…
נאנחתי והתקשרתי לקייט, חברתי הטובה ביותר.

"הלו? אמה?"
"היי, מה נשמע?"
"מעולה, איך אצלך?"
"לא רע. תגידי, את הולכת מחר למסיבה בבית של ג'וש?"
"אני לא יודעת, נראה לי שלא. שמעתי שג'ייק יהיה שם."
ג'ייק היה החבר לשעבר של קייט, הם נפרדו לפני חודש ומאז הם לא מסוגלים להיות יחד באותו חדר ליותר משתיי שניות.
"נו באמת, את עכשיו לא הולכת להינות בגללו? וחוץ מזה, זאת מסיבה גדולה, הבית ענקי ויהיו שם מלא אנשים, את לא תראי אותו בכלל."
"טוב, אמרתי כבר, אני לא יודעת, אולי, נראה…"
"אוי נו, כמה את מתלבטת…" התלוננתי.
"האמת למה לא? ככה הוא גם יחשוב שאני מתגברת עליו יותר מהר ממנו, שיראה לא אכפת לי. כי לא אכפת לי. לא אכפת בכלל."
"ברור שלא אכפת. זה אומר שאת באה?"
"אני מניחה שכן…"
"יש!"
"אבל זה לא בטוח…"
"אוףף…"
"אוי! שכחתי לשאול אותך, ראיתי אותך היום!"
"מה? על מה את מדברת?" שאלתי לא מבינה. ברור שהיא ראתה אותי היום, אותי ועוד הרבה אנשים. היא לא עיוורת.
"נו היום בחדר אוכל, אחרי שפינינו את המגשים ופגשנו את ניק."
"אהה כן, ניק."
"אהה כן, ניק? אהה כן, ניק??!?" צעקה קייט דרך הפלאפון.
"את יודעת, הרגע ביזבזת את הקול שלך על להרוס לי את האוזן."
"את יודעת שאת צינית מדי?"
"איזה קטע! כריס הרגע אמר לי את זה…"
"שלא תעזי לנסות לשנות נושא, גברתי הצעירה! תעני לי מיד – לאן את וניק הלכתם אחרי החדר האוכל ועל מה דיברתם כל כך הרבה זמן?"
"בסך הכל דיברנו על המסיבה של ג'וש – גם הוא יהיה שם מן הסתם. תירגעי, אנחנו לא ביחד…"
"מה? איך? כמה פעמים הוא צריך לגנוב לי אותך בשביל להבין שאת מושלמת בשבילו??"
"'מושלמת בשבילו', לא צריך להגזים…"
"מי מגזים? אתם מושלמים אחד לשני! את לא רואה את זה?"
"טוב, תתקשרי אליי כשתירגעי…"
"אוקיי…"
"ביי."
"להית'"
ניתקתי את השיחה ויצאתי מהחדר לכיוון החדר של אחי עם אנחה כבדה… כמה שהיא היסטרית…