רק אל תפגעו…בי- פרק 24 (: (פרק אחרון ל*עונה*)

אני:"תשמעי תשמעי את זה" אמרתי לאביה "את רואה הכל הולך לפי מה שאני אומרת"
אביה:"יואו איזה זונה!!!"
אני:"תמיד ידענו את זה!!! מה לענות לה?"
אביה:"סומכת עליך שתתקעי אותה כמו שצריך"
אני:"תראי אני כותבת לה ככה תהני איתו אני המשכתי ביי מותק" שלחתי לה
אביה:"יופי יאאלה הגענו לשחר" התקשרנו אליה והיא יצאה אלינו ומשם המשכנו למסעדה. התחלנו ללכת ואז סהר שלח לי הודעה "אני מצטער,מקווה שהיום בערב נפתח את הכל"
אני:"יואו אני שונאת אותו!!"
שחר:"כמה שאת שונאת אותו ככה את אוהבת אותו"
אני:"תתפלאי נשאר קצת"
שחר:"לא יכול להיות שביום אחד ירד לך מימנו חייב להשאר קצת רגש אליו"
אני:"אני לא אומרת שלא נשאר.."
אביה:"די מיתר יהיה בסדר" חייכה אלי המשכנו ללכת ואז הגענו למסעדה שהייתה מפוצצת. אמרנו שלום וזה והלכנו לקחת את הסינרים של העבודה והתחלנו לעבוד אני הלכתי לשולחן האחרון שהיה
אני:"שלום מה תרצו להזמין?" חייכתי
…:"אנחנו רוצים רק את מנת ההפתעה שלכם" חייך
אני:"אוקי.." חייכתי והלכתי לדלפק למור "מנת ההפתעה אחת" צעקתי
מור:"מה… מסתדרת פה?"
אני:"אין לך מושג עד כמה" חייכתי
מור:"שמעתי את מכירה את רון" חייך
אני:"כן ידיד ממש טוב שלי" חייכתי ואז המנה הייתה מוכנה והלכתי לתת אותה לזוג שהזמין.
אני:"בבקשה… תקראו לי עם תצטרכו עוד משהו" חייכתי והלכתי למטבח לבפנים לחתום על סיום משמרת. "את צריכה ליווי?" מור התקרב אלי
אני:"אני ישמח.. אתה בדרך לפארק?"
מור:"לא.. אבל בשבילך אני ילך לפארק" חייך
אני:"טוב.." חייכתי "שחר,אביה דברו איתי" אמרתי ויצאנו מהמסעדה הרגשתי די נבוכה ללכת עם מישהו כמוהו הוא נראה גדול כזה ובכללי אני בכלל לא יודעת את הגיל שלו או של רון..
אני:"תגיד.. בן כמה אתה?"
מור:"20 את?"
אני:"16.5"
מור:"קטנטונת" שם עלי את היד שלו
אני:"אני לא…" עיקמתי עליו פרצוף
מור:"טוב טוב את לא.."
אני:"מה עם חברה מור?" צחקתי
מור:"למה את מעוניינת?" תאמת קצת חשבתי לעצמי
אני:"מי אני? מהפתאום" צחקתי
מור:"אין חברה חי רווק בינתיים עד שנכיר את האחת"
אני:"עושה בשכל תאמין לי"
מור:"ילדה קטנה תלמד אותי את החיים" צחק
אני:"אויש תפסיק אני לא קטנה" צחקתי ודחפתי אותו. אחרי כמה דקות הגענו לפארק.
אני:"תודה על הליווי" חייכתי
מור:"בבקשה… להשאר מאחורה כדי שלא יאנסו אותך בטעות?"
אני:"לא.. לא תודה" חייכתי ונתתי לו נשיקה בלחי והלכתי לכיוון הספסלים חיפשתי את סהר ובסוף ראיתי אותו יושב על ספסל עם הגלקסי שלו בטח מחכה לי.
התקרבתי יותר ויותר וככה הרגשתי את מד הדופק שלי עולה שוב ושוב,יש לי רגשות אליו אני יודעת.
אני:"היי" נעמדתי כמה מטרים מלידו
סהר:"היי..בואי שבי" חייך ונראה מתלהב"
אני:"מה.. על מה רצית לדבר איתי?" התיישבתי על הספסל
סהר:"על מה שקרה היום"
אני:"אני לא חושבת שיש ממש מה להסביר"
סהר:"לי יש… תאמיני לי"
אני:"נו.." דיברנו כאילו אנחנו כמו אויבים אחד של השני, כאילו בחיים שלנו לא קרה בינינו כלום.
סהר:"אני… אני נכנסתי לכתה והיא הייתה שם וישבה ובכתה אז התקרבתי לבדוק מה קרה לה והיא תפסה אותי ונישקה אותי.."
אני:"ואתה זרמת איתה" אמרתי ודמעות בעיניי
סהר:"מיתר… נו די"
אני:"סהר, אל תנסה להכחיש את מה שראיתי, לא משנה איזה הסבר יש בעולם שום דבר לא יעזור לך. אתה התנשקת איתה התנשקת!!" הדגשתי על מילה במילה "ואני באמת מצטערת שזה נגמר ככה אבל אתה גרמת לזה!!!"
סהר:"היא בכתה מה הייתי יכול לעשות?"
אני:"אויש נו באמת לשים את התיק ולצאת!! היא בכלל לא בכתה שלנו, אל תחפש תירוצים!!"
סהר:"מיתר בבקשה אני מבקש…" התחנן, ופה לי כבר הדמעות יצאו
אני:"סהר… אני מבקשת מימך דבר אחד קטן.. רק אל תפגעו…בי. זה כל מה שאני מבקשת"