רק אל תפגעו…בי- פרק 19(:

התקשרתי לשחר תוך כדי שאני מסרקת את השיער
שחר:"הלו?"
אני:"שחר.. מה קרה?"
שחר:"מיתר.. תודה באמת שהתקשרת, קרה משהו דחוף!!" נשמעה לחוצה
אני:"הייתי במקלחת מה קרה?"
שחר:"זה סהר…הוא עשה תאונה, והוא בבית חולים" המסרק נפל מידי והדמעות החלו לזלוג.
———————————–
אני:"מה?!" בכיתי "איך?"
שחר:"הוא.. הוא נדרס.." אמרה ויכולתי לשמוע את הבכי שלה "תבואי לבית החולים כולנו פה"
אני:"אני אני כבר באה!!" צעקתי וניתקתי. שמתי ג'ינס וגופייה לא היה אכפת לי שאני לא מאופרת לא היה לי אכפת מכלום. ירדתי למטה ואמא עצרה אותי
אמא:"מה לאן את הולכת?"
אני:"לשתות ולהשתכר"
אמא:"מה?!"
אני:"נו נראה לך סהר בבית חולים אני חייבת ללכת!!!" הצבעתי על הדלת והתקדמתי לדלת
אמא:"חכי.. אני יקח אותך!!" אמרה ולקחה את המפתחות ויצאנו מהבית נסענו לבית חולים ואחרי רבע שעה ככה הגענו נכנסנו לבית חולים וישר רצתי לאיזה אישה שראיתי בעין שלי
אני:"סליחה.. סליחה איפה זה החדר של סהר דהן?!" התנשמתי במהירות
האישה:"בקומה השנייה חדר 3" אמרה והמשיכה ללכת. אני ואמא עלינו במהירות במדרגות וראינו את כל החברים יושבים ומחכים לבשורות. רצתי לעברם
אביה:"טוב שבאת" חיבקה אותי ודמעות בעיניים שלי ושלה
אני:"מה קרה לו?" הסתכלתי על כולם
דילן:"הוא היה בדרך הביתה ו..ועבר במעבר חצייה ומפה את יודעת כבר.." אמר וקם לחבק אותי
אני:"מה ..זה לא יכול להיות!! איך הוא? הוא בסדר?" הייתי לחוצה
שחר:"הרופאים מנסים לייצב אותו.. אל תדאגי הכל יהיה בסדר" התיישבתי על הרצפה עם דמעות בעיניים ואמא של סהר באה לחבק אותי ואמרה "הכל יהיה בסדר" אמרה ובכתה יחד איתי. אחרי כמה דקות של בכי ושקט אביה הציעה לי לבוא איתה לקפיטרייה, אמרתי לה שטוב והתקדמנו למטה התיישבנו בשולחן הראשון שראינו והיה כמה דקות שקט.
אביה:"את יודעת שסיגל התקשרה אלי"
אני:"מי זאת סיגל?" אמרתי וניגבתי את הדמעות
אביה:"מהמסעדה אל קראנצ'ו"
אני:"אה.. מה היא רצתה?"
אביה:"היא אמרה שנתחיל לעבוד עוד מיום ראשון"
אני:"טוב.." אמרתי ביובש
אביה:"די מאמי.. יהיה בסדר" חייכה אלי
אני:"אני כבר לא בטוחה בכלום" אמרתי והתחלתי לבכות
אביה:"די!! סהר חזק ואת תראי שהוא יצא מזה!!"
אני:"אני אני.. דואגת לו" אמרתי בגימגום מרוב הבכי.
אביה:"די…" אמרה ואחרי כמה דקות יצאנו מהקפיטריה והלכנו למסדרון.
פתאום נשמעה כרזה במיקרופון "עגלת החייאה עגלת החייאה לקומה ב' חדר 3"
אביה:"תגידי זה לא החדר של.."
אני+אביה:"החדר של סהר!!!!!!" צרחנו ורצנו כמו משוגעות עלינו למעלה וראינו את אמא שלו בוכה ואת הרופא מנסה לנחם אותה ואת שאר החברים בוכים גם הם.
התקרבתי להורים של סהר ושאלתי
אני:"קרה משהו?" אמרתי והרוק עמד לי בגרון,כולי מחכה לתשובה.