רק אל תפגעו…בי-פרק 16(:

בדרך לבית ספר חשבתי עם לספר לאמא על מה שקרה עם סהר, בסוף החלטתי שכן כי זאת אמא שלי והיא תלך איתי בכל מצב.
"אמא.."
"מה?" הסתכלה עלי דרך המראה
"את יודעת שאני.. וסהר..שכבנו" אמרתי לה היא הסתובבה אלי והייתי בטוחה שהיא תגיד משהו לא במקום וזה אבל היא חייכה
"ואיך היה?" חייכה אלי. אוקי זה היה מפתיע
"היה ממש כיף. אני בטוחה שהוא אוהב אותי אז הרגשתי שזה הזמן המתאים" חייכתי
"אני שמחה בשבילך. וסהר הוא אחלה גבר, אני רק מקווה שהוא לא יפגע בך"
"אני לא מקווה, אני בטוחה שהוא לא יפגע בי." חייכתי. אחרי כמה דקות הגענו לבית ספר, שחר ואביה חיכו לי בשער וחיבקו אותי הלכנו לשבת מתחת לאיזה עץ וסיפרתי להם על מה שקרה אתמול.
"יואוו מיתרי, אני בטוחה שהיה לך מדהים" אמרה שחר
"ואת אומרת שאני לא מרגישה מספיק זמן?" צחקה אביה
"מה את רוצה? אני מכירה אותו שנתיים זה לא מספיק?" צחקתי
"מספיק מספיק…" אביה חייכה וחיבקה אותי. אחרי כמה דקות הבנים הגיעו אמרתי לכל אחד מהם שלום וישבנו כולם ביחד. אני ישבתי על סהר ודיברנו וצחקנו כולם עד שנוי באה והרסה את השלווה של הבוקר שלי. היא סימנה לסהר לבוא לצד הוא הסתכל עלי ואמרתי לו שבסדר והוא קם לכיוון שלה.
מנקודת המבט של סהר:
בבוקר סיפרתי לבנים שאני ומיתר שכבנו והם שמחו בשבילי גם שמעתי שאוראל ושחר ביחד ושמחתי בשבילו. למרות שתמיד ידעתי שאוראל בקטע של מיתר כנראה שזהו ואני לא צריך לדאוג.
בבצפר כולנו ישבנו ודיברנו ואז נוי קראה לי לצד אמרתי למיתר עם זה בסדר והיא אמרה שכן הלכתי לכיוון שלה היא עמדה והתיישבה על הספסל הקרוב.
"מה קרה?" שאלתי אותה
"סתם..אני מתחילה לפתח אליך רגשות." אמרה והרכינה פנים, לא ידעתי איך להגיב בשלב הזה…