'רק איתך מבין איך הכל יכול להיות מושלם…' פרק 5

-למחרת בבוקר-
קמתי, עשיתי את צרכי (-,-) ולבשתי סקיני ג׳ינס ארוך כחלכל, נעלי וואנס לבנות וחולצה צמודה לבנה. עשיתי צמה סינית צד משוחררת, תיק, ספרים וזהו.
-״בוקר טוב עולם,״ צעקתי והלכתי למטבח. 
״בוקר טוב פרה״ ליאור חיקה אותי.
-״איפה אחיך התאום?״ שאלתי, הוא עשה פרצוף לא מובן.
-״אביאל״ נאנחתי.
״אנאערף? בטח בבית שלו, ישן לו בכיף״ אמר ולקח שלוק מהקפה.
-״יצאתי.״ צעקתי והלכתי לכיוון הבית ספר.
״היפיפייה הנרדמת התעוררה״ צעקה מאי שחיכתה לי ליד השער, כולם הסתכלו עלינו.
-״על תסתכלו עלי, אני לא מכירה את הסתומה הזאת״ אמרתי בתמימות, כולם חזרו לעסוק בדברים שלהם. שמי את התיק בכיתה ויצאנו לחצר
-״אוחחח בואי לכיתה״ אמרתי למאי כשהצלצול קטע את דברינו.
״בואי,״ נאנחה.
עלינו לכיתה והוצאנו את המחברות, המורה באה והתחילה ללמד.
״תמר, לכי תרגעי בחוץ״ צעקה עלי המורה, כל השיעור פשוט צחקתי, דיברתי וזה…
יצאתי מהכיתה וכמו סתומה הלכתי לכיבוי במחששה.
״מה את עושה פה?״ שאל עצבני
-״מטיילת״ אמרתי באדישות
״תחזרי לכיתה״ אמר לי עצבני.
-״טוב מה נהייה, אביאל. עוד לא קיים האחד שיחליט עלי״ צעקתי עליו
״היה קיים״ שמעתי את רון ממלמל מרחוק.
-״שב בשקט״ הסתכלי עליו בפרצוף מזלזל והסתובבתי חזרה לאביאל.
״תחזרי לכיתה״
-״לא רוצה!״ 
הוא תפס בידי ומשך אותי מחוץ למחששה.
״לכיתה״ דרש.
-״אתה יודע שאני שונאת אותך?״ נאנחתי.
״גאה בזה״ שמעתי את האדישות בקולו.
״לך זדיין״ הסתובבתי והלכתי.
״זה יקרה״ שמעתי את הצחוק שלו מרחוק, אוחחח אני שונאת אותו.