רק אחד ישרוד-פרק1

פקחתי עיין אחת, ולא ראיתי דבר מלבד חושך. פקחתי עוד עין ועדיין אותו חושך סובב אותי. לא זכרתי מה קרה ואיך הגעתי לכאן. קמתי על רגליי הרועדות,והתחלתי ללכת לתוך האפלה. "אאוץ'!" מילמלתי כשראשי פגע בקיר בטון. מיששתי עם ידיי את הקיר, אולי יש כאן מתג ,או איזה דלת . ואכן לחצתי על מתג קטן שהדליק את האור. בהתחלה הסתנוורתי ולא היבטתי אל תוך החדר, לאחר כמה דקות זרקתי מבט לעבר החדר שבו אני נימצאת. עוד שישה אנשים מלבדי שכבו על הריצפה , חלקם מחוסרי הכרה ושניים שוכבים בשלולית דם. לא ידעתי עם לצרוח מרב בהלה ,או לשתוק כי איני יודעת מי מהם הביא אותי לכאן. התישבתי על הריצפה ונישענתי על הקיר, הבטתי סביבי החדר היה קלאסי ומואר באור צהוב הומם, במרכז החדר היתה ספה גדולה , וממולה מסך טלויזיה קטן עומד על שידה מעץ. שטיחים גדולים כיסו את הקירות , ומהחדר היתה יציאה לעוד חדר. לפתע ראיתי נערה בערך בת גילי זזה במקומה וממלמלת מילים לא מובנות. "עאעאעאה!" לפתע צרחה וקמה בבהלה. "איפה אני ? מי את?" היא תקפה אותי מיד וניצמדה לקיר שמולי. "איני יודעת התעוררתי באותו מצב כמוך" עניתי וניסיתי להרגיע אותה. "מי עומד מאחורי כל זה?" היא שאלה . אבל לא היתה לי תשובה שתספק אותה לכן שתקתי ומשכתי בכתפיי. "הצייייייילווווווו!" החלה ליצעוק .אך שום תשובה לא נישמע מבעד לקירות. איני יודעת כמה זמן עבר ומה השעה עכשיו, אבל אנשים התחילו להיתעורר,לקום ממקומותיהם . מסוחררים, מבוהלים, מופתעים ומלאי שאלות. אותה נערה שקמה מיד אחריי התישבה לידי גם כן נישענת על הקיר . "יש כאן אנשים פצועים" היא אמרה ועצמה את עיניה. שני גברים מבוגרים היו דקורים בבטן . ניחשתי שכניראה ניסו להיתנגד לחוטפים שהביאו אותנו לכאן, אך ללא הצלחה. אישה מבוגרת עזרה לחסום את הדימום עם חולצות . "אם אנחנו כבר תקועים פה אז כדאי שנכיר" נער אחד התיישב לצידי. הוא היה יפה כל כך, שיערו השחור היה מסודר בקוצים ,עיניו היו כחולות וצלולות . "אני סטפן פלור, בן 18 מאטלנטה בג'ורגיה" אמר ושבר את הדממה הארוכה והמביכה שנוצרה בין שלושתינו."אני ג'ניפר סטיואר בת 16 מוירג'יניה" אמרה ג'ניפר מיד אחריו. ג'ניפר היתה בלונדינית שיערה היה מטולטל מעט ,עיני היו חומות וגדולות היא היתה אחת הבנות שכל אחד היה רוצה להיות איתה בקטע רומנטי . "מה שמך?" שאלה וניערה אותי ממחשבותי." אני קימברליי ג'ונסס מנשויל שבטנסי, בת 17" אמרתי לבסוף . "קימברליי זה שם יפה " סטפן אמר והבזיק עליי חיוך חושף שיניים . "ילדים ! מי מכם התערר ראשון?" צעק אחד הגברים הפצועים. "אני אדוני" אמרתי וקמתי מנקה את עצמי מאבק. "מה שמך?" שאל. "קים" עניתי בקצרה. "ראית פה מישהו בכל הזמן הזה?" שאל בחדות והתקרב עליי. "לא אדוני, התעוררתי בחושך עד שמצאתי את המתג בקיר" אמרתי . הוא תפס את סנטרי והביט עמוק בעניי . מבטו היה חודר ומאיים. "אם אחד מכם קשור לזה איכשהו ,אני יהרוג כאן אחד אחד !" אמר ודחף אותי בחוזקה לקיר. ראשי נהדף אחורה וקיבלתי מכה חזקה .עיניי נעצמו במהירות .