רק אותך אני אוהב- פרק 1

"עם איפור או בלי איפור את אחות מכוערת", גיחך גאי שישב על המיטה בחדר שלי.
"סתום", המשכתי לשים את המסקרה וחיוך קטן עלה על פניי השזופות.
"מה את מחייכת", שאל בסקרנות.
"סתם…", שיקרתי והמשכתי לחייך.
"עלק שקרנית, תודי שצחקת ממה שאמרתי", גירד בראשו.
"נו גאי! יא קרציה עכשיו גרמת לי למרוח את המסקרה", יבבתי כמו ילדה קטנה.
"למה את צריכה למרוח מסקרה", שכב במיטתי עם ידיים מאחורי הראש.
"אני הולכת לדייט", הייתי גאה בעצמי וקולי העיד זאת.
"מי יצא איתך לדייט?" התחיל לצחוק את הצחוק הטיפשי והרגיל שלו.
התעלמתי ממנו בעצבנות ומיהרתי לצאת מהחדר.
"לאן את בורחת", המשיך לעקוב אחריי.
"די כבר!", יצאתי מדלת הבית בטריקה שנשמעה בכל הבניין.
"אם מי את יוצאת?", צעק גאי והד נשמע במסדרון.
"אמיר", אמרתי לו והמשכתי לרדת במדרגות הבניין.
"אל תצאי איתו! הוא שקרן", צעק לי גאי בעצבנות.
התעלמתי ממנו שוב ויצאתי מדלת הבניין כשרוח קלה מעיפה את שערי החום כהה.
לבשתי חולצה ירוקה עם כתפיות, הג'ינס שלי היה בצבע כחול כהה והגיע עד לנעלי הבובה השחורות שלי. שערי נשאר פזור כמו שהיה בבוקר רק עם איזה מאה סירוקים.
שמתי קצת מסקרה על הריסים של עיניי הירוקות. וקצת אודם בצבע ורוד כהה עדין.

נקודת מבט אמיר:
"איפה היא", מילמלתי בעצבנות כשאני עומד עם זר פרחים בשער הפארק המקומי של תל אביב.
אני עומד פה כמו מטומטמם עם זר פרחים ומביך את עצמי. לא מתאים לה לאחר.
הוא הנה היא! ראיתי הוא מרחוק חוצה את הכביש לעבר הפארק. היא ראתה אותי, אוף מקווה שאני נראה בסדר. היא נראית נהדר, אני חייב להגיד לה משהו.
"את נראית נהדר", אמרתי לה במבוכה והגשתי לה את זר הפרחים.
"תודה, איזה פרחים יפים", היא הריחה אותם בכאילו והלכנו לטייל בפארק.
רוב ההליכה בדקות הראשונות עברה בשקט. לא דיברנו. פניה נראו אדומות ממבוכה.
כנראה היא לא ציפתה לפרחים. חשבתי באכזבה.
"אהה… תקשיבי את ילדה מדהימה אבל אני קצת מתבייש", אמרתי בקול מאד לא מתבייש.
"אה.. ", היא גימגמה, "גם אני", לבסוף אמרה ממלמלת לעצמה.
ישבנו על ספסל מול האגם מלא הברווזים. "זה כל כך יפה", היא אמרה מביטה בי.
"אני אוהב בעליי חיים", שברתי את המבוכה. לאחר מספר שניות התחילה בינינו שיחה והרגשנו נוח עם עצמנו אבל עם מעט מבוכה.