רציתי להגיד 5 ואחרון

התקשרתי לאמיר. טו…. טו…. טו…. טו…. טו….. טו…. \"היי שירה.\" הוא ענה. \"היי…. רציתי לדבר איתך. מזמן לא דיברנו וחשבתי ש-\"
\"תקשיבי שנייה יש לי ממתינה אני חוזר אלייך.\" הוא קטע אותי.
\"טוב.\" אמרתי ושמעתי צפצופים במשך כמה שניות. \"היי רק שנייה.\" הוא אמר. שמעתי צפצופים ואז אותו אומר \"דניאל?\" אמיר שאל…. \"כן.\" אמרתי בקול עמוק. \"בקיצור אחי. שירה התקשרה אליי עכשיו. אני חושב שאני אזרוק אותה. היא כסר נהייתה משעממת. וגם נמאס לי לעשות את ההצגה הזאת שהיא מיוחדת או משהו.\" ניתקתי את הטלפון. אנחנו גרים בקומה האחרונה. עליתי לעליית הגג. עמדתי במרחק של שבעה צעדים מעבר למעקה.
הצעד הראשון. אמיר עזר לי.
הצעד השני. אמיר שיקר לי בזה שאמר שהוא אוהב אותי.
הצעד השלישי. האמנתי לו.
הצעד הרביעי. התאהבתי בו.
הצעד החמישי. שכבנו.
הצעד השישי. הסכמתי למשהו שלא רציתי. ניסיתי לרצות את אמיר כי אני אוהבת אותו.
הצעד השביעי. שוב ניסיתי לרצות את אמיר כי האמנתי לשקרים שלו, האמנתי לזה שהוא אוהב אותי.
עליתי על המעקה. רציתי להגיד כל כך הרבה דברים. רציתי להגיד מה שאני באמת חןשבת אבל פחדתי מהתגובה שלו, פחדתי שהןא יעזוב אותי. התמכרתי ךתחושה שמישהו אוהב אותי. למרות שזה היה לא נכון. הוא רק ניצל אותי וידעתי את זה כול הזמן אבל הדחקתי את המחשבה הזאת. רציתי להיות חלק ממשהו,רציתי להיות חלק ממנו אבל לא הצלחתי. רציתי להגיד.