רציתי לדעת שאת שלי פרק 7

עבר שבוע עוד יומיים כיפור. בשבוע הזה אני ובן לא כל כך דיברנו האמת היא שהוא ילד חמוד אני חושבת שהוא ואריאל די מתאימים הם די דומים ויש להם הרב במשותף, היא אפילו דיברה איתו יותר מאשר איתי. אני די חושבת שהיא נדלקה עליו המכת קרח הזאתי ואם היא תרצה איתו משהו אני אבין אותה הוא אחלה ילד הוא חמוד ממש ואני בטוחה שהוא יכבד ויאהב ואתה. לגבי הילד ההוא ראיתי אותו בבית ספר כמה פעמים אני די חושבת שהוא קלט שאני נסתכלת עליו אני לא יודע למה אבל הוא מסקרן אותי ממש, שאני רואה אותו אני מרגישה דברים הזויים שבחיים לא הרגשתי. ממחר אני לא אראה אותו שבועיים ומשהו כי החג יוצא על שלישי רביעי ובחמישי אני נוסעת עם המשפחה לאיל ואחרי זה יש את סוכות. אני מקווה לראות אותו ביציאה, יש לי הרגשה שאי אראה אותו ומשהו יקרה אני לא יודע מה אבל משהו יקרה.
"נועם, הכל בסדר" אריאל העירה אותי מהמחשבות. היינו בחדר שלי על המיטה. " הא מה כן כן הכל טוב"עניתי " שוב את חושבת עליו?" שאלה " כן" עניתי כבר ין לי כח כל השבוע הזה שעבר לא הפסקתי לחשו עליו הוא מחרפן אותי ואני אפילו לא יודעת למה. " אוי קופיה את חייבת להפסיק לחשוב עליו את לא תראי אותו עכשיו שבועיים ומשהו זה יעשה לך טוב" אמרה " כן אני מאמינה שכן" אמרתי אני באמת מקווה שכן.
עברו יומיים מאז השיחה עם אריאל, היום כיפור השעה ארבע וחצי. " נועם כנסי להתקח בבקשה" אמרה קראה לי מלמטה " טוב אני נכנסת" אמרתי הוצאתי בגדים ונכנסתי להתקלח. הייתי באמבטייה איזה ארבעים דקות והמחשבות תקפו אותי. יצאתי מהמקלחת עשיתי מחליק בקצוות אני בדרך כלל לא אוהבת לגעת בשיער שלי עם כל המחליקים והפנים האלה כי יש לי שיער חלק זה הדבר היחידי שאני אוהבת בגוף שלי. הטלפון שלי צלצל עניתי " חיים מה קורה?" שאלה ליאור " יפה שלי הכל טוב מה איתך?" שאלתי " הכל טוב, תקשיבי בשמונה תהיי מתחת לבית של ירין אנחנו נהיה שם אוקי?" שאלה " סבבות, נתראה" עניתי וניתקתי.
השעה בערך שמונה ועשרה אני כבר כמה דקות יושבת על מעקה בכניסה לבניין של ירין מחכה שהבנות יגיעו. אין פאלפונים אין דרך להודיע ואין לי כח לחכות עכשיו ואני גם עם שמלה לבנה אוף הרגשתי כאילו מסתכלים עליי אז הסתכלתי לכל הכיוונים לא ראיתי אף אחד, הסתובבתי אחורה ופתאו ראיתי אותו. הוא כל כך חתיך לבוש בג'ינס כהה עם קרעים ומכופתרת לבנה ונעלי אדידס סופרסטאר לבנות עם פסים שחורים, הוא כל כך יפה אבל מה הוא עושה פה ולמה הוא מסתכל עליי? ישר הסטתי את המבט ממנו ונכנסתי ללחץ הלב שלי היה על 8000 למה אני גיבה ככה שאני רואה אותו?!
הוא ירד במדרגות והמשיך ללכת. חיכיתי עוד כמה דקות והבנות הגיעו שאני הייתי חיוורת. " טוב שנזכרתן להגיע באמת" ישר אמרתי " מצטערות היינו צריכות לרדת וירין החליקה" ליאור אמרה " יואו איזה יום אלוהים יישמור, את בסדר ירין?" שאלתי " כן הכל טוב סתם כאב של אותו רגע" ענתה " יופ בואו נלך כבר מהמקום הזה" אמרתי קמתי והתחלתי ללכת הדבר היחידי שרציתי היה לעוף מהמקום הזה שלא שמתי לב שהבנו מאחורה ואני הולכת לבד. " קופיפ הכל בסדר?" שאלה אריאל שעמדה לצידי. " ישר חיבקתי אותה " את לא מבינה מה היה לי שלא הייתן, את יכולה לבוא איתי לבית שלי אני חייבת לנוח ולהרגע קצת אספר לך שם מה קרה גם?" שאלתי במבוכה לא נעים לי ללכת עכשיו ועוד שאריאל תבוא איתי בגללי אבל אני באמת לא מרגישה טוב ובטח שלא יכולה להמשיך ככה עם כל הלחץ הזה ועוד בלי שתייה, הייתי חייבת להרגע. " כן ברור, את לא צריכה אפילו לשאול, מה קרה את מלחיצה אותי, נלך אלייך ואחר כך נחור לבנות אוקי?" אמרה חיבקה אתי " כן, תודה את לא חייבת לבוא איתי אם את לא רוצה אני אבין אם את מעדיפה להישאר עם הבנות" אמרתי באי נעימות " שלא תעזי בכלל להגיד את זה סתומה, אנחנו נחזור אליהן וגם אם לא את לא יכולה להמשיך ככה את כולך חיוורת ואין שום סיכוי בעולם שאני אתן לך להיות במצב הזה לבד!" אמרה. " בנות תקשיבו אני לא מרישה כל כך טוב אני הולכת הביתה קצת לנוח ואריאל תבוא איתי אנחנו נצטרף אליכן יותר מאוחר, זה בסדר מבחינתכם נכון?" שאלתי " ברור" ענתה ירין " בטח נסיכה, את בסדר את קצת חוורת?" אמרה ליאור " כן אני בסדר אני רק צריכה לנוח" עניתי "טוב אז תקשיבו מה נעשה, ברבע לאחת עשרה תהיו בעץ הגדולליד ביה"ס, כולם יוצאים לשם ואנחנו כבר נבוא לשם ונפגש." אמרה אריאל ומשכה אותי איתה.
" את מוכנה להסביר לי מה היה ולמה את במצב הזה?" שאלה אריאל שהתרחקנו מהבנות והיינו קרובות לבניין של ירין. " בואי נשב ותסבירי לי מה היה" התיישבה אריאל על ספסל והתייבתי לידה. " אוקי, אני חיכיתי לכן שתרדו ואחרי כמה דקות אז יישבי על המעקה החום מתחת לבית של ירין איםה שהעץ שם מתחת לחצר. ואז הרגשתי כאילו מסתכלים עליי את מכירה את ההרגשה האת נכון?" שאלתי כדי לדעת שזה לא רק אני " כן בדיוק כמו עכשיו" אמרה ופתאום ראינו את בן אל עומד בצדדנו ומסתכל . " אהלם נסיכות " " אהלן נסיך" אמרתי " אהלן " אמרה אריאל במבוכה כבר אמרתי בדוק היא נדלקה עליו. " אני מפריע?" שאל " לאהכל טוב אנחנו רק מדברות " נועם קרה משהו? הכל בסדר? את קצת חיוורת" שאל איזה נסיך "ל הכל בסדר אנחנו רק מרכלות אתה יודע כבר אך זה בנות " עניתי " טוב אז אני אזוז נתראה?" " כן נתראה תכף " אמרתי " ברור, עוד מעט" ענתה אריאל. והוא הלך. " איזה נסיך " אמרתי " כן" ענתה אריאל " אבל תמשיכי " הפצירה בי . " אוקי אז בקיצור הרגשתי שמישהו מסתכל עליי הסתובבתי לכל הכיוונים ואז ראיתי את הילד ההוא עומד ומסתכל עליי" אמרתי ושוב הלחץ בחזה שלי התקיף אותי. "איזה ילד ההוא מהבית ספר משכבת י ?" " כן הוא" עניתי במהירות. " אני בשוק " אמרה " כן ואני לא יודעת למה אני נכנסתי ללחץ ושוב אותו הרגש המוזר הזה התקיף אותי הוא היה נראה אלוהי קופיפה אלהי עם מכופתרת וגינס כהה אל הסתובבתי מהר שלא יראה אותי, ואז אחרי כמה שניות הוא ירד במדרגות לידי והלך" אמרתי . " וואו, זה מוזר" ענתה . " כן ואני לא יודעת למה אני מגיבה ככה. שאני רואה אותו" עניתי.