רציתי לדעת שאת שלי – פרק 4

***פרק 4***
"פשש סחתיין עלייך יש לך טעם הא?!, בנוסף ליופי יש קול" אמרה," איזה טעם איזה הוא חתיך ולא יותר מזה" אמרתי בקול חנוק אך הדבר היחידי שהיה בראשי זה למה אני מגיבה ככה כשאני רואה אותו.
" קופיפה קרה משהו? את לא נראת טוב" שאלה אריאל. " לא, קופיפה אני בסדר אני יוצאת לבחוץ לנשום אוויר חנוק פה, את באה או שאת נשארת?"
" אם את בטוח בסדר , אז אני אשאר פה , אבל רק בתנאי שאת באמת בסדר" אמרה והריה אליי אצבע.
" אני באמת בסדר אני אצא לכמה דקות ואחזור" " אוקי אם את צריכה משהו אני פה" אמרה וחיבקה אותי .
יצאתי לבחוץ וישבתי על ספסל מעץ הורדתי את ראשי והתחלתי לבכות.
אחרי כמה דקות הרגשתי מישהו שעומד מולי , הרמתי את ראשי וראיתי ילד בערך בגיל של נתנאל אחי.
,אממ היי אני יכול לשבת פה?" שאל אותו הילד
" בטח אמרתי וזזתי הצידה כדי שיוכל לשבת בנוח.
" תודה" אמר והתיישב לצידי.
אחרי דקות מביכות של שתיקה פתאום אמר אותו הילד" אממ תגידי את בסדר, קרה משהו?" שאל " לא אני בסדר תודה" " העיניים שלך נורא אדומות בכית, את בטוח בסדר?" שאל " כן בכיתי אבל אני בסדר באמת" " את רוצה אולי לספר לי למה בכית." שאל " אמממ אני לא מכירה אותך, אני אפילו לא יודעת את שמך" עניתי.
" צודקת, נעשה את זה מההתחלה" אמר אוו הילד וקם.
"היי נעים מאוד קוראים לי בן אל " אמר והושיט לי את היד.
" חחח מה אתה עושה?" שאלתי וציחקקתי
" אנחנו באמת לא מכירים אז נעשה עכשיו היכרות , את תגידי לי את שמך ותספרי לי כמה דברים עלייך בדיוק כמו שאני אעשה, הולך?" אמר וציחקק.
" חחח, אוקי , אז נעים מאוד קוראים לי נועם" אמרתי.
" יש לך יפה, נועם" אמר.
"תודה, גם לך" עניתי באמת יש לו שם יפה אני נורא אוהבת את השם הזה התחברתי אליו עוד שהייתי קטנה.
"אז מה יש ך לספר לי על עצמך?" שאל והביט בעיני.
" אממ טוב אז אמרתי קוראים לי נועם ואני בכיתה ט' הצטרפתי השנה לבית הספר הזה, אני פה עם חברה שלי, יש לי אח גדול ואמממ זהו, ולך, מה יש לך לספר לי על עצמך?" שאלתי .
" טוב אז אמרתי קוראים לי בן אל, אני בכיתה י', אני פה גם עם חבר שלי מהכיתה נתנאל , וזהו…"
" אתה פה עם חבר שקוראים לו נתנאל" שאלתי וקיוויתי שזה לא יהיה אוו נתאל שאני חושבת עליו.
" כן, נתנאל בוזגלו, למה את מכירה אותו?"
" כן הייתי מעידפה שלא אבל כן אני מכירה". גחכתי.
" למה הוא אחלה ילד, משפחה טובה , חבר טוב , למה את מעדיפה לא להכיר?" שאל התעניינות רבה.
" כיו הוא אח שלי" עניתי
" הוא מההההההההההה?!?!?!?!?!?!" היה המום.
" חחח הוא אחי מה יש לך תרגע"
" אני בהלם!" צעק בשוק
"כן, עכשיו אתה מבין למה אני מעדיפה לא להכיר אותו" צחקתי
" הוא אחלה ילד אני לא מבין, למה אתם לא מסתדרים??" שאל
" סתם אני מתה עליו הוא האח הכי טוב שאפשר לבקש" אמרתי אני באמת מתה על האח הזה, אין כמוהו, הוא אח גדול טוב הוא חבר שלי הוא מגן עליי הוא אוהב איתי אנחנו כל הזמן צוחקים ביחד וגם שאנחנו רבים אנחנו משלימים אחרי כמה דקות כי אנחנו יודעים שזה מדאגה אחד לשנייה. אני באמת מאחלת לכל אד אח כמוהו.
" כן הוא אחלה ילד, חבר טוב" אמר
" רגעעעע, עכשיו אני נזכר הוא הקפיץ אותך ביה"ס ביום הראשון של הלימודים עם חברה שלך , לא?" שאל
" כן איך אתה יודע?, לא רגע זה אתה היית מקדימה?!" שאלתי המומה איך יכול להיות שלא זיהיתי.
" כן, זה הייתי אני" ענה.
"נועם, הטלפון שלך מצלמל כבר כמה דקות" העיר אותי בן אל מהמחשבות ששקעתי בהן.
" הא" אמרתי ועניתי לטלפון.
" הלו?"
" משוגעת, איפה את?, למה לא ענית? התקשרתי כבר חמש מאוד פעם! שלחתי לך אלף הודעות! ואח שלך גם!" צרחה עליי אריאל.
"קופיפה אני מצטערת אני יושבת על ספסל קרוב למועדון" אמרתי
" אני באה אלייך!" הודיעה וניתקה.
" קרה משהו?!" שאל בן אל
" אופס?!" אמרתי בחיוך לבן אל
" מה קרה." שאל
" לא עניתי לאריאל חברה שלי שאני פה והיא נלחצה , היא ואחי חיפשו אותי הרבה זמן"