רציתי לדעת שאת שלי פרק 22 חלק ד'

הערב הגיע ושמענו דפיקות בדלת. ליאור נגשה לפתוח. אני הייתי בפיג'מה עם מגבת על שיערי הרטוב כדי שיתייבש. עליתי למיטה ונשכבתי עלייה עם אריאל.
"היי נועם פה?" שמעתי קול מוכר. זה רותם. מה הוא עושה פה?
"נועם" אמר והתקרב. "היי" אמרתי קמה משכיבה יושבת על המיטה. "אני יכול לדבר איתך?" שאל מסתכל לי בעיניים, מה יש לו. "כן" אמרתי מסתכלת על אריאל מופתעת. "בואו נלך" אריאל אמרה יוצאת עם ליאור וטלייה סוגרת את הדלת אחרייה. קמתי מהמיטה יורדת בסולם, יש לנו מיטת קומותיים ואני למעלה. הוא הושיט לי יד לרדת ואי נאחזתי בו עדיין לא הרגשתי כל כך טוב. נגשתי לדלת נועלת אותה. "מה רצית?" שאלתי בקול חלש מתביישת ממה? מזה שהוא פה? מזה שזה רק אני והוא? אולי. הלב שלי קיפץ. מה יש לי, שוב התחושות המוזרות האלה. "רציתי" אמר ונעצר, מפסיק את המשפט. נעמדתי במקומי מחכה שימשיך. הכאב ראש שוב חזר עצמתי את עיני נשענת על הדלת. "את בסדר?" שאל והחזיק בידי מייצב אותי שלא אפול.קפאתי. ממה? מהמגע שלו עליי? "כן" אמרתי מתפקסת פותחת את עיני, מתקדמת למיטה של ליאור שהייתה מתחת למיטה שלי, מתיישבת עלייה. הסתכלתי עליו, מחכה שימשיך. "רציתי לבדוק מה שלומך?" אמר מגרד בראשו, הוא מובך? ממה? "איך את מרגישה" המשיך השפיל את המבט שלו. אני די בטוחהשהוא זה שחולה ולא אני. "אני בסדר" אמרתי, אך אני לא הראש שלי עדיין מסתחרר והכאבי ראש לא עוזבים אותי. "בטוח?, את מקודם כמעט נפלת" אמר מרצין את קולו לא מאמין לי. "אך תשקרי" הוסיף. "אני יותר טוב ממקודם, עדיין יש לי לפעמים כאבי ראש וסחרחורות אבל אני בסדר, בטח מחר אני ארגיש יותר טוב" עניתי מובכת. למה זה כל כך חשוב לו? הוא הסתכל עליי ולא דיבר לא ענה שתק. שררה שתיקה במשך כמה דקות, זה היה נראה כנצח "תגיד" אמרתי לפתע הוא הרים את מבטו אליי מסתכל לי בעיניים מחכה שאמשיך. "אני יכולה לשאול אותך משהו?" שאלתי מתפדחת. "דברי" אמר מסתכל עליי בשאלה בוחן אותי. "למה, למה אתה מתנהג ככה?" שאלתי משפילה את מבטי, מרגישה שאני נשרפת תחת מבטו. "איך?" שאל מרגישה את מבטו עליי עדיין. "ככה עם ההתנגות הזאת שלך, אתה לא היית מפסיק להעליב אותי להשפיל אותי להתייחס אליי מגעיל, שנאת אותי, היית רוצה רק שיהיה לי רע, עוד לא הייתי מדברת היית קוטל אותי, עושה דברים מגעילים שרק שנאי אתך יותר ועכשיו…" אמרתי מרימה את ראשי עליו, קמה מהמיטה נעמדת מולו. "עכשיו אתה מתייחס אליי שונה. יפה יותר. טוב יותר. כאילו אכפת לך ממני, כאילו אני חשובה לך, אתה דואג לי, אתה מתעניין, והיום שהייתי ככה אתה לא עזבת אותי לשנייה, ועכשיו, עכשיו אתה פה בודק איך אני מרגישה כאילו באמת אכפת לך ממני" אמרתי מובכת, אך זאת האמת זה מה שהיה וזה מה שקורה, פרקתי את הכל! אמרתי לו כל מה שאני מרגישה! הסתכלתי עליו, הסכלתי לו בעיניים מנסה למצוא מבט משהו איזה שהוא סימן. סימן למה? הוא שתק הוא לא אמר כלום. שוב שתיקה. שתיקה מביכה. "תפסיקי" אמר הסתכךתי עליו לא מבינה, שוב השטע הזה. למה הוא אומר לי כל הזמן להפסיק ולא ממשיך. "מה להפסיק?" שאלתי. יש לי דה ז'ה וו. "תפסיקי כבר" אמר בקול פגוע, כעוס, עצבני, אני לא יכולה להבין אותו. "מה?" שאלתי בקול חלש שבקושי שמעו. "דייי כבר" צעק מסתובב מפנה אליי את גבו נותן מכה לשולחן שהיה בחדר, לידו. נבהלתי זזתי מאט אחורה נצמדת למיטה, אני לא חושבת שהוא יפגע בי. הדמעות שהיו בעיני עוד ממקודם זלגו, לא יכלתי לעצור אותם. הוא הסתובב אליי, היה לו מבט כואב. הוא התקרב מעט מפחד? ממה אני אמורה לפחד. "תפסיקי לעשות דברים ואחרי זה לשאול מה את עושה כאילו את לא יודעת!" אמר לוקח אוויר ופוצה את פיו שוב. "תפסיקי כל הזמן לגרום לי לאהוב אותך יותר כל פעם מחדש, תפסיקי כבר לא לצאת לי מהראש, תפסיקי להיות כל הזמן במחשבות שלי,תפסיקי לגרום לי דברים אסורים ולעשות לך דברים בכוונה להפיל עליך דלי של בוץ,תפסיקי לגרום לי לפספס כדורים וליפול וקבל מכות במשחק כדורגל שזה הדבר שהכי חשוב לי בעולם בגללך בגלל שאני מסתכל עליי, יותר נכון היה הכי חשוב לי בעולם כי עכשיו יש משה אחר שתופס את המקום הזה, תפסיקי לגרום לי להרגיש דברים שאף פעם לא הרגשתי ולא חשבתי שאני ארגיש. תפסיקי להסתכל עליי כל הזמן עם המבט הזה שלך ולגרום לי לרצות לחבק אותך בלי לעשות כלום ולא לשחרר אותך, תפסיקי לגרום לי לרצות לחטוף אותך כדי שתהיי שלי וכדי שאף אחד לא יפגע בך," הוא התקרב מלטף את פניי, מוחה ת דימעותיי. "ותפסיקי לבכות בגללי כי זה מכאיב לי, זה כואב לי לדעת שזה בגללי". הוא הקריב את פניו לפניי. מסתכל לי בעיניים ואז בשפתיי חוזר שוב לעיניי. זה לא קורה לי. הוא מתלבט. הוא קירב את שפתיו יותר לשפתיי מרפרף פוחד לעשות את הצעד הזה תפס בלחיי מסתכל בעיני מחפש סימן, לראות שזה בסדר? קירבתי את פניי אליו, לא בטוחה שזה ההצעד הכי נכון. הוא חיזק את אחיזתו בפניי ונישק אותי. וואווווו פשוט וואו. זה היה כל כך, טוב טעים כייף אין לי מושג איך לתאר את ההרגשה הזאת היא פשוט מדהימה. הוא החדיר את לשונו לפי והאט את קצב הנשיקה, רותם מנשק אותך. את בחיי לא התנשקת. רותם הוא הנשיקה הראשונה שלך. המחשבות עלו לראשי. לקחתי צעד אחורה מנתקת את שפתיו משלי מלקקת את שפתי והוא ישר הטיח את שפתיו שוב על שלי מנשק אותי נשיקה אגרסיבית יותר, חזקה יותר תופס בשפתיי ונושך אותה. ולאחר כמה שניות עוזב, מרים את מבטו מסתכל עליי מלקק את שפתו. שותק. "אאני מצטער" אמר מגמגם מסתובב ניגש לדלת פותח אותה יוצא וטורק אחריו. משאיר אותי ככה. המומה לבד. עליתי למיטה שלי מתיישבת עלייה. בוכה. ממה מאושר? משמחה? התנשקת עם בן אדם שאת לא אוהבת, בן אדם ששונא אותך, אבל הוא אמר שהוא אוהב אותך, בן אדם שנישק אותך והתחרט? בן אדם שאחרי שנישק אותך השאיר אותך לבד ופשוט הלך. זה הבן אדם שרצית לנשיקה הראשונה שלך?!
*** סוף פלאשבק***
דמעות הרטיבו את לחיי לאור זכרונות אלו. הוא פאקינג נישק אותי