רציתי לדעת שאת שלי פרק 20

פרק 20:
צלצול הודעה נמע בטלפון שלי ולאחר שנייה בשל אריאל, בטח בקבוצה בווצאפ, לא היה לי כח להסתכל אז אריאל הסתכלה. "רזיאל שלח הודעה בקבוצה בווצאפ" אמרה "הוא מבקש מכולם לבוא עם טייץ נעלי ספורט וחולצות לבנות" הוסיפה כאשר ראתה מה הוא שלח והחמיצה פנים, היא ישנה אצלי היום והיא הביאה ג'ינס למחר. "אני אביא לך, אבל למה צריךלבוא אם זה?" שאלתי כמובן מאליו. "הוא הוסיף עוד הודעה, אסביר לכם מחר בבוקר למה, נוכחות חובה, לילה טוב" אמרה אריאל. אוקי, הבן אדם הזה כל כך משונה.

"בוקר טוב, אני מקווה שישנתם טוב בלילה ושאתם לא עייפים, היום יש לכם תחרות ספורט שכבתית ואני רוצה שכיתתנו תננצח" רזיאל נעם על הבוקר. "אין לי כח לזה עכשיו" אמרתי לאריאל שישבה לידי. "גם לי" אמרה והקשבנו לרזיאל אשר קרא בשמנו וביקש מאיתנו לא לדבר. גם כן הוא. "קחו את התיקים שלכם וצאו לבחוץ, אל תתפזרו, עוד חצי שעה אני רוצה את כולם בעמדה של הכיתה שלנו" הודיע ויצא מהכיתה.
"יאללה בואו עברה חצי שעה" ליאור אמרה. ואני ליאור ירין ואריאל ניגשנו לעמדה של הכיתה שלנו. "בוקר טוב תלמידים" המנהל של הבית ספר עלה לנאום. למי יש כח לזה עכשיו. "רצינו לעשות לכם פעילות כיפית לכך השכבה ולאחר מחשבות ודיונים רבים הוחלט שלכל שכבת ט' יש תחרות ספורט" "ישנו מסלול תחנות ספורטיביות אשר כל כיתה תתחלק לכמה קבוצות ,כל קבוצה תתחרה נגד קבוצה משאר הכיתות, בסוף כל פעילות הקבוצה שתקבל ציון, בסוף הכיתה שתקבל את סכום הנקודות הגבוהה ביותר תזכה ביום כיף, כל תחנה תונחה על ידי תלמידים משכבת י"ר קשיבו בקולם ושמרו על עצמכם, אל תשכחו כי הכי חשוב להנות ולכייף, בהצלחה לכולם" סיים את דבריו וכל מחנך חילק את כיתתו לקבוצות. אני ואריאל היינו בקבוצה וליאור וירין היו בקבוצה. "כפי שהמנהל אמר הכי חשוב זה להנות ורק אחר כך זה התחרות, תתנהגו בזהירות ואל תעשו שטויות ובלגנים" אמר בקול נוקשה. הוא הסכל לאריאל בעיניים בכל הזמן שדיבר מה יש לו?
ניגשנו אל התחנה הבאה, עד עכשיו זה כיף ואני ואריאל לא מפסיקות לצחוק על רז ומור ידידים טובים שלי מהכיתה שהיו איתנו גם בקבוצה.
"זוהי תחנה מספר 6 נשארו לכן עוד שני תחנות" שמעתי קול מוכר, הרמתי את ראשי וראיתי את רותם אחיון. פאק זה מה היה חסר לי, שהוא זה שינחה את הפעילות הזאת. "אני אמשיך" אמרה נערה בלונדינית לידו כנראה היא גם מנחה איתו את הפעילות הזאת, יופי אין לי כח לשמוע אותו. "בתחנה הזו אתם תבחנו על כח סבל, אתם תצטרכו לשבת של כיסא כשכל יד שלכם תופסת בחבל אליו קשור דלי. בכל כמה דקות הדלי יתמלא בבוץ. הראשון שלא יחזיק מעמד ויאבד שיווי משקל הדלי יתהפך והבוץ שבתוכו ישפך עליכם, שאלות?" המשיכה את הסברייה לגבי התחנות. "כן" אמר רז, "דבר אחי" אמר לו רותם, איכ ערס. "בהתחלה הדלי יהיה מלא בבוץ הוא שהוא יהיה ריק?" שאל, למה זה כל כך חשוב לו? חשבתי , "בהתחלה הגלי יהיה ריק אך רק לכמה שניות" אמר "אז אני יכול להפיל את הדלי בשנייה הראשנה?" שאל וכולם מתו מצחוק. רז הוא הבדרן של הכיתה תמיד הוא עושה מעשי קודס, אין דברים כמוהו, הוא אחלה ידיד ואני בקשר טוב איתו. "מצחיק מאוד" אמר רותם יאללה שיאוף מפה אין לי כח אליו והפעילות של התחנה הזאת עוד לא התחילה.
"גשו כל אחד למקומו" צעעק רותם, והתקדמתי עם אריאל לשתי המושבים שמימולנו, פתאום רותם בא ונעצר מולי. "תן לי לעבור" ביקשתי, יותר נכון דרשתי ממנו. "אני רואה שלקחת לצומת ליבך את מה שאמרתי לך את מול" אמר בארסיות "תזכיר לי מה אמרת לי אתמול?" אמרתי למרות שכרתי טוב מאוד מה הוא אמר לי. "שתסכלי לאן את הולכת" אמר וחייך בגאווה. התקדמתי קדימה, דוחפת אותו פוגעת לו בחזה ומעיפה אותו כמה צעדים אחורה. "מסתבר שלא" עניתי גם אני בארסיות והמשכתי. "את לא יודעת מה מצפה לך" אמר והלך למדריכה הבלונדינית שהייתה איתו בתחנה הזו.
"הוא ממש מפחיד אותי את יודעת" אמרתי לאריאל "גם אותי" אמרה ושתינו צחקנו. ערס נמושה, זה מה שהוא, סנוב שחצן דוחה, איכככככ! פשוט איכככ!
אני ואריאל התיישבנו במקומנו. "זה קטן עלייך, לא משנה מה הוא מנסה לעשות את לוקחת את זה בהליכה, ברור?" אמרה מסתכלת לי בעיניים מחדירה לי מוטיבציה לנצח את זה ולהראות לו שהו כלום ושום דבר. "ברור, בהצלחה קופיפה" אמרתי נחושה בדעתי לנצח, הוא יהיה כזה קטן. "גם לך יפתי".
"מוכנים?, בהצלחה" אמרה הבלונדינית שאין לי מושג מה שמה אמרה. המשימה התחילה. ואחרי כמה שניות שפכו לנו כמות קטנה של בוץ. ישבנו כך שידנו מורמות כלפי מעלה ולכל אחת מהיד היה קשור חבל שהיה קשור לדלי עם הבוץ.
עברו כמה דקות והוספו לנו עוד קצת בוץ "איך את?" שאלתי את אריאל " עד עכשיו בסדר את?" שאלה חזרה " בסדר לא כל כך אכפת לי, אני לא כל כך מרגישה את זה" אמרתי בחיוך, רואה את רותם מסתכל עליי,באמת לא הרגשתי את זה "תכף יהיה לך אכפת ואת תרגישי את זה" אמר בארסיות רותם. לא עניתי שישרף אני לא שמה על מה שהוא אומר, ראיתי אותו מסתכל עליי מתפוצץ שלא עניתי לו,ולא ייחסתי חשיבות למה שהוא אומר. שיתפוצץ מגיע לו! אריאל סימנה לי עם הראש שהכל טוב ושעשיתי טוב באיך שהגבתי או יותר נכון לא הגבתי ואני רק חייכתי יותר. מתגרה.

אחרי חצי שעה שאנחנו עם הדליים נשארנו אני אריאל מור וזיו. רז נשבר יותר נכון הפיל את זה בכוונה. דביל. רותם הוסיף עוד בוץ וזה כבר התחיל לכאוב בקושי שהרגשתי את הידיים. הסתכלתי לאריאל רואה מה מצבה, יש לה כח סבל. היא הסתכלה עליי מהנהנת לי עם הרא שהכל טוב ולוחשת לי "תמשיכי", הנהנתי בראשי לחיוב והרמתי את ראשי מיישרת אותו. זיו נשבר ואחריו מור שקפץ ואמר "אין לי זין לחרא הזה" חחח או.קי?
רותם צחק על הבנים "מה קרה הבנות נשארו ואתם לא?" הוא ניגש אליי והסתכל לי בעיניים. "את יותר בן ממה שחשבתי" חייך בגאווה. שיוריד את החיוך מהפנים שלו ומהר. "לפחות זה עוזר לי במשהו" אמרתי קוטלת אותו, וכמו שתכנתתי החיוך ירד מפניו. אריאל הנהנה לי עם הראש ומשכה את הדלי בכוונה כדי שאנצח. "אללה מי זאת שניצחה?" מור קפץ וחיבק אותי שאני עדיין יושבת. "כפרע עלייך" רז קפץ עליי גם הוא. הוא חיבק אותי וכולם קפצו עליי. החבל זז וכל הבוץ נשפך עלינו. "כוס עמאק, עד שהתייבשתי" רז מלמל וניקה את הבוץ מהמכנס שלו. רותם הביט בנו מהצד עצבני. על מה יש לו להיות עצבני? על זה שניצחתי? או על זה שהם קפצו עליי? בטח על זה שניצחתי. הסתכלתי אליו מתגאה וראיתי שידו על הדלי. הוא זה שהפיל עליי את הבוץ? מטומטם. שהוא ראה שקלטתי שזה הוא חיוך מתגרה עלה על פניו. מה הוא מחייך?! איכככ כמה שאני נגעלת ממנו! הוא התקרב אליי "מגיע לך" לחד מתגרה בי. "לא נורא בוץ זה טוב לעור הפנים" אמרתי מחייכת מתגאה ומתגרה בו, ושוב החיוך ירד לו מהפנים לא שווה לו להתעסק איתי.