רציתי לדעת שאת שלי – פרק 2

פרק 2:

"בנות חביבות אפשר לדעת על מה אן מדברות כל כך הרבה?" שאל רזיאל או איך שלא קוראים לו אוףףף הוא כבר מתחיל איתי ברגל שמאל את השנה.
" לא דיברנו על כלום" אמרתי.
"איך קוראים לך, ולזאת שיושבת לידך ?" שאל
" לי נועם בוזגלו ולזאת שיושבת לידי קוראים אריאל אצלן"
"אוקי אז גברת נועם וגברת אריאל, זוהי תהיה הפעם האחרונה שאת מדברות אם אתן רוצות להמשיך לשבת ביחד במש השנה הזאת מובן?" " מובן עניתי "שאלתי אם זה מובן גברת אריאל, קרה משהו שאת מסתכלת עליי ככה?!" אמר רזיאל לאריאל המצב והסתומה מרוב שהיא בהתה בו כל כך נהייתה אדומה כמו עגבנייה. " אההה אממ כן סליחה זה לא יקרה שוב" אמרה אריאל במהירות שאני לא יודעת איך היא הוציאה משפט לידו. אין לי כח בשבילו מי הוא חושב שהוא שהוא יבוא וידבר אליי ככה?!.
הצילצול נשמע והציל אותי מעונש ישר קמתי ויצאתי מהכיתה גם בלי לאסוף את הדברים שלי. הייתי כל כך עצבנית עליו.
" את מוכנה להסביר לי מה עבר עלייך שיצאת ככה מהכיתה? קראתי לך ואפילו לא שמעת אותי!"
אריאל אמרה בקול כעוס " אי מצטערת יפה שלי אני התעצבנתי על המורה הזה כל כך מי הוא חושב שהוא , שהוא ככה מתייחס אליי?!" אמרתי בזעם.
" אריאל הוא לא עשה כלום, והוא גם צודק אנחנו באמת דיברנו ואת לא אמורה להתעצבן מזה שהוא אומר לך לא לדבר יותר ומעיר לך על שדיברת, את סתם מגזימה!" אמרה.
" יכול להיות שאת צודקת אני מצטער אני לא יודעת מה עובר עליי היום" אמרתי אני באמת לא ודעת מה עובר עליי היום יכול להיות שזה בגלל שזה היום הראשון שלי בתיכון כן התיכון אצלנו מתחיל מכיתה ט' הוא שונה משאר בתי הספר . אני מקווה שזה מלחץ והתרגשות מהשנה החדשה ולא ממשהו אחר.
" את ממש לחוצה תרגעי קצת תשתי מים" אמרה והביאה לי בקבוק מים.
"לא אני בסדר באמת, תודה קופיפה" הודתי לה.
" אממ קופיפה?" פתאום אמרה אריאל לאחר דקה של שתיקה
"כן קופיפה" עניתי
"אממ תגידי אני יכולה לשאול אותך משהו?"
" כן, ברור!"
" אממ יכול להיות שאת ככה בגלל הילד ההוא מהבוקר?" שאלה בדאגה.
" אני לא יודעת אני מקווה שלא" אמרתי בלחץ אטומי.
אני באמת מקווה שזה בלא בגללו, אני לא יודעת מה הולך להיות הנה הזאת אבל יש לי הרגשה שמשהו יהיה ואני מקוה שזה יהיה טוב למרות שזה לא נראה ככה.