רציתי לדעת שאת שלי פרק 18

פרק 18
התחלתי להתעורר והראש כאב לי ממש, ראיתי קצת מטושטש אך עדיין ראיתי שאני לא בחדר שלי במלון שלי ואריאל גם לא פה. "איפה אני?" שאלתי וניסיתי לראות טוב יותר. הסתכלתי אחורה לראות מי לידי ו…. רגע.. אין מצב! מה הוא עושה פה?! איפה אני?! רותם אוחיון?! זה הוא או שאני הוזה.!, מה הוא עושה פה בכלל?! אין מצב את הוזה!!! ישר הלב שלי התחיל לפעום בחוזקה. באתי לקום מהמיטה אך סחרחורת תפסה את ראשי ונפלתי עלייה. "וווואוו מה קרה?, שש בבוקר" הוא אמר כשהוא שוכב על הבטן ראשו בין ידיו ושמיכה דקה מכסה את פלג גופו התחתון. ניסיתי לדבר אך לא הצלחתי נשכבתי על המיטה וניסיתי לנשום כמו שצריך. אחרי כמה דקות קמתי מהמיטה וראיתי את תיקי מונח ליד הטלוויזיה לקחתי אותו ויצאתי למרפסת בשקט מנסה כמה שפחות להרעיש כדי לא להעיר אותו.
הוצאתי את הטלפון מהתיק ונכנסתי לווצאפ. ראיתי ששלחתי הודעה לאריאל, אני לא זוכרת כלום, הכל נמחק לי מהרגע שנכנסתי לשירותים. ראיתי שלחתי לה שאני אצל ידיד מהבית ספ, אז זה כן הוא. "שלחתי לה הודעה:"בוקר טוב, אני אצל רותם אוחיון במלון, אחור עוד מעט, אני עכשיו יוצאת לכיוון המלון. הסתכלתי בשעון וראיתי שהשעה שש ורבע. נכנסתי לחדר בחזרה התיישבתי על כורסה שהונחה לצד המיטה ונעלתי את נעליי, לאט לאט כי עדיין כאב ראש התקיף אותי. וראיתי שרותם מתחיל לזוז, בטח הערתי אותו. הורדתי את ראשי לרגליים בכדי לקשור את הנעל. "בוקר טוב, איך את מרגישה?" קול עבה נשמע. הרמתי את ראשי, ליבי התחיל לפעום במהרה זה הוא ופאק הוא כזה חתיך על הבוקר. "אממ בוקר טוב, מה אני עושה פה?" שאלתי בגמגום. "את לא זוכרת?" ענה בקול צרוד של הבוקר. "לא" אמרתי והשפלתי מבט, פאדיחה. הוא התיישב על המיטה וסימן לי לבוא לשבת לידו, קמתי לאט והתיישתי בזהירות על המיטה אך לא לידו אלה הצד השני שלה "אל תפחדי אני לא אעשה לך כלום, ואם הייתי רוצה הייתי עושה לך בלילה שלא הרגשת טוב ולא היית יודעת מזה בכלל" אמר אך עדיין פחדתי קצת והדופק שלי הואץ. "אוקי" אמרתי וניסיתי לגכח אך לא יכולתי. "מה קרה לי?" הוספתי בשאלה "ראיתי אותך במועדון ולא הרגשת טוב ושבאתי לשאול אותך מה קרה א התעלפת לי בין הידיים ולא ידעתי אם מי באת אז הבאתי אותך לפה" אמר. "אני שלחתי הודעה לחברה שלי?" שאלתי מוודא שבאמת אני שלחתי את ההודעה ולא מישהו אחר. "לא אני שלחתי את ההועדה" אמר רגע אז הוא מזהה אותי? "איך ידעת מי אני?" שאלתי רוצה לדעת אם הוא באמת מזהה או שהוא סתם שלח הודעה. "אני אמור לזהות אותך?" שאל אוקי אז הוא לא יודע? "לא נראלי" אמרתי כן אה אמור לזהות אותי! כמה דקות של שתיקה מביכה עברו "למרות שתדעי שאת ממש מוכרת לי וגם הקול שלך" אמר פתאום. "אני לא יודע מאיפה, אבל בדוק דיברנו" אמר "יכול להיות" אמרתי אוקי הוא אידיוט. "רגע, לא אל תגידי לי…" "מה" קטעתי אותו באמצע הוא נזכר? "לא נו,, שכבנו פעם?" אמר והלב שלי צנח לריצפה.

הוא פאקינג חושב שהוא שכב איתי?, איכ דוחה. מה נסגר איתו?! "מי אתה חושב שאתה חתיכת אידיוט" הרמתי את קולי באתי לקום מהמיטה ושוב מעדתי. הוא החזיק בידי כדי שלא אפול וישבתי בחזרה.
"לא?" שאל מובך וגירד בראשו. "לא!" אמרתי "ממש ממש לא!" הוספתי. "אז מאיפה אני מכיר אותך?" שאל, אני ממש זכורה לו הא??. "תגיד למה שלחת לחברה שלי שאתה איתי באותו בית ספר אם אתה אפילו לא מכיר אותי?" שאלתי מנסה להוציא מידע. "כדי שלא ידאגו לך היה לך מלא שיחות ואת היית פה בלי שאף אחד ידע אז.. לא יודע" אמר "ולמה כתבת דווקא שאתה איתי בבית ספר" שאלתי בחשד "מה זה פה חקירות השב"כ?, כתבתי את זה כי זה תירוץ די אמין" אמר "נכון" הוספתי , שיט זה נפלט. "נכון?" שאל בחוסר הבנה. "עזוב לא משנה, אני אלך" אמרי וקמתי מהמיטה. התכופפתי מאט בכדי לקחת את תתיקי שהיה על הכורסא והוא החזיק בידי "נכון, את איתי בבית ספר" אמר "מה?" שאלתי מנסה להראות חוסר הבנה, למרות שידעתי טוב מאוד שהוא הבין מאיפה הוא מכיר אותי. "את איתי בבית ספר ואת מסתכלת עליי" אמר והייתי מופתעת. "מסתכלת עלייך?!" אמרתי מופתעת "כן כן את לא מפסיקה להתסכל עליי, מה את רוצה אותי?" שאל בצחקוק "ממש לא" אמרתי ישר בבהלה והתקדמתי לכיוון הדלת. פתחתי את הדלת ובאתי לצאת אך לפתע הרגשתי אותו נצמד לגופי. הוא תפס אותי ביד , הסתובבתי אליו, ישר הוא הציד אותי לקיר ונדבק אליי, הוא סגר את הדלת עם רגלו ונשען על הקיר עם ידיו שהיו לצידי ראשי. הפנים שלו התקרבו לאט לאט לפניי והוא הסתכל על עיני ואז לשפתיי, הוא קירב את פניו עוד יותר אליי…