רציתי לדעת שאת שלי – פרק 1
"נועם קומי" אמא צעקה לי מהקומה למטה והעירה אותי.
השעה שש וחצי בבוקר. היום זה היום הראשון לביה"ס קמתי מוקדם כדי להתארגן. נכסתי לאמבטייה התקלחתי ויצאתי עם מגבת על פלג גופי לחדרי. הוצאתי גינס קרעים כהה עם חולצה לבנה מהארון נעלי וואנס לבנות . התלבשתי ופיזרתי את שיערי לא חפפתי אין לי כח לחכות שהשיער שלי יתייבש. הסתרקתי השארתי את שיערתי פזור התבשמתי וירדתי למטה להכין כריך לביה"ס. הכנסתי את הכריך לתיק לקחתי מפתחות ויצאתי מהבית.
*** הודעה מ"אהובתי היחידה והמפלצת" (ככה אני ואריאל קוראות אחת לשנייה), " בוקר טוב אני למטה רדי".
** אני:" יורדת "
" יפה שלייייי התגעגעתי" צרחה אריאל וקפצה עליי בחיבוק. " רק אתמול ראית אותי מפגרת" קראתי בחיוך "אוי סתמי את מתה עליי" אמרה, "אני סטרייט לגמרי יפה שלי" הרצנתי את קולי אך עדיין הייתי משועשעת. "אוי תודי תודי שאת לא יכולה בלעדיי" צחקה אריאל, " חחח לא יכולה בלעדייך יפתי" "מה השעה?" שאלתי חכי………. "שבע שלושים וששששש" צרחה בבהלה . " מההההההההה?!?!, אנחנו נאחר לאוטובוס" "כבר פספסנו אותו" הודיעה. " אין ברירה הולכים ברגל" " הכרזתי והתחלנו להתקדם לכיוון ביה"ס שהיה במרחק של כ-20 דקות מתחנת האוטובוס. אחרי כעשר דקות הליכה נתנאל אחי הגיע עם איזה ילד אחד שאין לי מושג איך קוראים לו ברכב בטח אחד החברים שלו, אחרי שכנוע קל הוא הסכים להקפיץ אותנו אז למזלנו לא איחרנו על היום הראשון של הבית ספר.
***
" בוקר טוב תלמידים קוראים לי רזיאל ואני אהיה המחנך שלכם לשנה הבאה, אני מבקש ממכם להתנהג יפה לא לחרוג מחוקי בית הספר, אני לא רוצה להתעסק בבעיות משמעת במשך השנה הזאת, אתם כבר ילדים בני 14-15 אתם כבר בוגרים ואני רוצה לדבר איתכם בגובה העיניים." "אני מקווה שבמשך השנה הזאת נלמד להכיר אחת את השני, אני אהיה חבר שלכם, אני אהיה המחנכך שלכם ואני מקווה שאני לא אצטרך להיות שוטר שלכם" הכריז רזיאל או איך שלא קוראים לו. "ראית איזה חתיך " אמרה אריאל שישבה לידי וקטעה את מחשבותיי "מה?" שאלתי לא כל כך הקשבתי לה הייתי עסוקה בילד ממקודם. —-פלאשבאק—- "וואי איזה מזל שאח של הגיע, הוא הציל אותנו" אמרה אריאל. "מה?" שאלתי לא הייתי מרוכזת וקשובה לה כי בדיוק הסתכלתי על ילד אחד שעבר ונכנס למבואה שלנו ועלה במדרגות" "נועם מה יש לך אני מדברת אלייך וחזרתי על אותו משפט כבר פעמיים" נהמה בקול לחוץ "לא הכל טוב, פשוט פשוט ראית את הלד שעבר פה עכשיו" שאלתי והסברתי לה את העניין "אז בגלל זה את ככה, מי זה שגנב את ליבך כבר מתחילת השנה?" שאלה ואני רק צחקתי ואמרתי לה "כן בגלל זה אני ככה, הוא לא גנב את ליבי מהיום הראשון של תחילת השנה הוא רק חתיך שהסתכלתי עליו, והוא נכנס עכשיו לבפנים אז בואי" ומשכתי אותה לבפנים "אין לך גבולות" היא צחקה " את תתמודדי " צחקתי . — חזרה למציאות—-
"אמרתי תראי איזה נוף יש לנו למשך השנה הקרובה, מה יש לך את לא מקשיבה לי היום?." שאלה בהתעניינות רבה למדי "לא יודעת אני פשוט לא מרוכזת ועל מי את מדברת?" שאלתי וניסיתי להראות התעניינות שלא עניינה אותי כל מה רק רציתי לדעת כרגע זה מי זה ההוא שנכנס בבוקר. "המורה" ענתה "המורה ? חתיך? והוא יהיה נוף למשך השנה הקרובה? שאלתי "כן ענתה ועינייה נצצו "מה חתיך בו?" שאלתי. " מה?! מה זה מה חתיך בו אולי ה-כ-ל?!?" "אוי תפסיקי להגזים" אמרתי "תראי איך הוא נראה כמו אליל מסרט" אמרה ובהתה בו כמו סתומה. "כבר אמרתי לך תפסיקי להגזים" "עיניים תכולות שיער שטני מה עוד את רוצה ?!"שאלה וציחקקה. "ועוד לי אין גבולות" צחקתי. "אז בגללו את ככה!" הרצינה את קולה " בגלל מי ?" שאלתי ולא הבנתי על מי היא דברה " על ההוא ממקודם החתיך שנכנס והסתכלת עליו ולא הקשבת לי בדיוק כמו שעכשיו את לא מקשיבה לי" "אוףף אריאל , כן, את לא מבינה אני לא מפסיקה לחשוב עליו" אמרתי ואנחת ייאוש יצאה מפי. "אוי נועם הוא שבא את ליבך הא?" "לא אני לא מכירה אותו אבל הוא מסקרן אותי כל כך, טוב עזבי לא משנה תעזבי את זה ופשוט בואי נקשיב למורה הזה" אמרתי והרמתי את מבטי למורה.
תגובות (2)
זה נראה כמו סיפור מעניין תמשיכי
נשמע מעניין