רפאלה פרק 4
כשרפאלה פקחה את עיניה לאחר שהתעלפה , היא ראתה שהיא נמצאת בבית החולים.
צוות הרופאים שחג מסביבה , הציף אותה בזיכרונות עצובים מאמה החולה , אלבה.
איך זה יכול להיות שעברה מאז שנה אחת שלמה, היא לא מצאה את עצמה לא באופן אישי ולא באופן חברתי.
רפאלה: מה בדיוק קרה לי? למה התעלפתי?
ניקולס: זה קרה כשהיית אצל הנוטריון , שמעת את הסכום שאימא שלך השאירה לך בירושה ופשוט התעלפת.
רפאלה: את זה דווקא אני זוכרת. השאר פשוט נמחק בדרך לפה.
ניקולס: את כבר תרגישי יותר טוב , כרופא אני אוסר עלייך לזוז . כל מה שאת צריכה זה רק מנוחה.
רפאלה: העבודה מחכה לי . אני צריכה ללכת.
ניקולס: שכחת כבר את מה שאמרתי לך?
רפאלה: לא!
ניקולס: נראה לי שהבנת את המסר.
רפאלה: אתה מנסה להגיד שזה קורה לכל אחד?
ניקולס: לא לכל האנשים. רק לאלה שעובדים ללא הפסקה מסביב לשעון.
רפאלה: אני לא מהאנשים האלה בטח.
ניקולס: אל תהיי בטוחה בעצמך. את בטח קורעת את עצמך בזמן שאת עובדת.
רפאלה: אל תתייג אותי. אין לך שמץ של מושג מה עברתי כדי להגיע למה שאני היום.
ניקולס: מה עברת בדיוק?
רפאלה: איבדתי את הדבר שהכי היה לי יקר בחיים האלה!
ניקולס: מה הדבר הכי יקר שאיבדת?
רפאלה: את אימא שלי , אלבה.
ניקולס: ממה בדיוק היא מתה?
רפאלה: היא מתה מהמחלה. היא חלתה כשאני הייתי בת חמש.
ניקולס: סלחי לי על השאלה , אני לא מכיר אותך עדיין. את נראית אישה יציבה וחזקה.
רפאלה: זה מה שנראה לך. אבל אני לא כזאת בכלל.
ניקולס: אני לא אשאל שאלות . אני רואה מה זה עושה לך להרגיש.
רפאלה: אני מצטערת . אני רגישה ממש ואני יכולה לבכות בקלות מכל דבר.
ניקולס: הכול טוב.
רפאלה: אעשה כל מה שתגיד. אתה יודע עד מתי אשאר פה?
ניקולס: עד לרגע שבו את תרגישי טוב, את יכולה להשתחרר מבית החולים.
רפאלה: תודה לך.
ניקולס: אני מאחל לך את כל הטוב שבעולם.
רפאלה: גם אני ביחס אלייך. לא הייתה לי כוונה להיות גסת רוח. סלח על החוסר הסבלנות שלי.
ניקולס: אני יכול להבין למה דיברת ככה.
רפאלה: לאף אחד לא מגיע שידברו עליו ככה , אפילו לא לך.
ניקולס: הלוואי והייתי יכול לומר בביטחון מלא שאכן פגעת בי. טעות. את לא מכירה אותי. אבל אני מקווה שאנחנו מבינים זה את זו ,לא הכרתי את אימא שלך. בטוח שהיא הייתה מדהימה כמוך , נהדרת כמו שאת.
רפאלה: היי אל תתחנף.
ניקולס: נראה שאת לוקחת ללב כל דבר קטן שיוצא מהפה שלי.
רפאלה: זה לא מה שאתה חושב. לא נעלבתי.
ניקולס: נעלבת ממני, מותק! ראיתי איך הפנים שלך נמרחו.
רפאלה: נו, טוב. הפעם הכרעת אותי. כן נעלבתי. אבל כבר שכחתי כל מה שנאמר.
ניקולס: אז הכול טוב , אפשר לומר ככה?
רפאלה: כן בהחלט.
-עשרים ושש שנים אחורה, אחוזת מרטינז-
אלבה ואנחל ניהלו רומן בשלט רחוק , הם היו מאוהבים שרצו לברוח רחוק מהאחוזה כדי לממש את אהבתם.
בדיוק אז נודע לאלבה שהיא בהיריון מתקדם ושהיא מצפה לבת מאנחל .
זו הייתה הבשורה הכי משמחת שהיא הייתה יכולה לקבל מעודה. אבל היא פחדה שדניאלה , אמו של אנחל תעלה על הרומן ביניהם.
היא התפרנסה כמשרתת באחוזת מרטינז , נראה שהיא הייתה קרובה לאבד את עבודתה.
אלבה הבטיחה לעצמה שהבשורה החדשה לא רק תרחיק את אנחל ממנה , היא גם עלולה להפסיד את אהבתו מאחר שמדובר בהיריון לא מתכונן.
אלבה חששה שהשיחה איתו היא מיותרת לחלוטין , והיא זאת שצריכה לעזוב את האחוזה.
היא לא רצתה לוותר על אנחל ובטח שלא על התינוקת שעתידה להיוולד בקרוב.
אלבה נשבעה שהאהבה לא תעמוד בדרך אם היא תבחר ללדת את התינוקת, היא תוותר על אנחל בכאב רב ולעזוב את אחוזת מרטינז.
אבל בינתיים היא שמרה את הסוד לעצמה , היא לא תסכן את הקשר שלה עם אנחל .
למרות שהם נשבעו ששום דבר או מישהו יפריד ביניהם. היא ידעה שהסוד הקטן הזה יגמור את היחסים הטובים שהיו לשניהם לעולם.
אלבה: אני ממש מפחדת.
אנחל: למה את מפחדת , אהובתי?
אלבה: אימא שלך היא הבוסית שלי והיא תגרש אותי לרחוב , אהפוך לבדיחה מהלכת אצל המשפחה שלך.
אנחל: אף אחד לא יפריד בינינו . את זה אני יכול להבטיח לך.
אלבה: הבשורה היא שתפריד בינינו לעולם.
אנחל: איזו בשורה?
אלבה: אני בהיריון מתקדם , גיליתי שאני מצפה לבת.
אנחל: את מדברת ברצינות?
אלבה: זה רציני ממש. אני כבר בחודש שישי. עוד מעט הלידה.
אנחל: למה נכנסת להיריון , איך זה קרה?
אלבה: למה אתה מגיב בצורה הזאת?
תגובות (0)