רמזור אדום פרק 2👠

כשנוגה הגיעה לבית שבו היא גרה יחד עם דודתה שושנה, לא הייתה נפש חיה בחוץ.
היא החנתה את המכונית שלה רחוק והחליטה ללכת ברגל כי אומרים שזה יותר בריא, היא נזכרה פתאום ביוחאי, הבחור ששילם במקומה עבור המוקה הלבנה, המפגש עם יוסף שהתקשה ממש לנשום , היא עזרה לו להתגבר על ההתקף וללמוד לתרגל נשימות בכוחות עצמו.
היא לא ידעה שיוסף ויוחאי אחים, זה נראה כאילו אין ביניהם שום קשר כי הם לא דומים בכלל אחד לשני.
יוסף עדין ונבוך כשמדברים איתו ובקושי מחזיר מבט לאנשים שמתקשרים ורואים איך שהוא מתבייש מכך שהיה לו התקף והעיניים של כולם היו עליו.
היא זיהתה את הרגשתו לעזרה לו כמה שרק יכלה.
שקט מוחלט היה בבית ונראה שדודתה שושנה הייתה שקועה בתרדמה עמוקה.
" סוף סוף נזכרת לבוא, הבטחתי להורים שלך שלא אתן לך להנות מחיי מותרות יותר מדי כי אחרי הכול את לא יודעת להעריך, איפה היית כשכל העולם חיפש אותך?" שאלה שושנה בעצבנות, " כמה פעמים ביקשתי ממך שתפסיקי לשיר במועדון ? , זה לא מתאים לאופי של בחורה מכובדת כמוך אז תגידי שלום יפה למוזיקה." הוסיפה בכעס, סבלונתה של נוגה עמדה להתפקע.
" מי זה כל העולם, דודה? אני לא מכירה שום דבר אחר. החלום שלי חשוב בשבילי, למה להתקע בעבר. זה הזמן שלי לפרוץ. זה לא חיי המותרות . מדובר בחלום הכי גדול שלי. להתפרסם כזמרת מקצועית." אמרה נוגה בחיוך מתלהב.
" זה לא מעניין אותי, זה בשבילי חיי מותרות. כל החיים שלי השקעתי בך את הנשמה כדי לתת לך עתיד טוב. את חייבת להגיד לי תודה על שנתתי לך לגור איתי תחת אותה קורת גג." התעצבנה שוב, לחיה של שושנה בערו עוד יותר.
" אני הולכת לנוח. " אמרה בטון עייף אחרי שראתה שאין טעם להתווכח.
היא סגרה את הדלת בטריקה והבינה שעם או בלי דודתה היא תחמיץ את ההזדמנות להיות מפורסמת גם אם אפילו תתאמץ לשכנע שאין זה גחמות של נערה מתבגרת.
כי מדובר בחלום מאז היותה ילדה קטנה, היא תמיד זכרה את עצמה שהיא שרה כשהוריה היו עדיין בחיים.
עכשיו שאותו חלום נותר בגדר דמיון בלבד, מה שאומר שהיא לא תוותר רק בגלל מה שדודתה שושנה אומרת על עולם הפרסום שיכול להיות הרסני לפעמים.
בזיכרונה היא זכרה את המילים האחרונות שיצאו מפי אמה לפני מתה, היא הייתה מסוגלת לראות אותה בדמותה השלמה והנאמנה כפי שהייתה.
כך היא ניסתה לחשוב שלו הייתה משאלה, היא הייתה מבקשת לראות את הוריה פעם נוספת.
היא הייתה מתחננת שהם יחזרו אליה לתמיד ולא יעזבו אותה אף פעם.

****
יוחאי היה בדרך לעבודה, הוא נזכר בחיוך בזמרת לווי ששרה על הבמה, הוא הופתע מהקול היפה שהיה לה.
הוא דחה את הטלפונים מאימו, כי לא היה לו זמן להתחיל לקבל שיחות מאנשים, הוא ידע היטב שהתנהלות כזו אינה מקובלת בעבור עלמה סולטן.
הוא היה יכול לנחש שהיא ממש תבער מכעס כשתגלה שהוא לא היה נוכח ההיכרות עם אופק והוריה.
הוא גם ידע שהוא לעולם לא היה נותן יד לניסיונות שידוכים מצד אמו בלי אפילו שהיא תשאל את רשותו קודם לכן.
" אתה רוצה שאימא תכעס עלינו?, למה אנחנו מתעכבים כל כך הרבה? למה אתה לא עונה לה לשיחות?" שאל יוסף באנחה והביט בו במבט מהורהר.
" אין לי כוח לדבר איתה עכשיו, אני באמצע הנסיעה." זרק יוחאי לעברו תירוץ והמשיך לנהוג כמו שהוא תמיד עשה.
" תבין כבר, תחזור אליה עכשיו אנחנו כבר צריכים להיות באחוזה בשעה כזו, ברגע שעלמה סולטן תקלוט ששנינו חסרים, היא תאכל אותנו בלי מלח." אמר יוסף בחומרה ובכל זאת יוחאי המשיך בשלו .
" שתאכל אותנו בלי מלח!" אמר יוחאי בחיוך אדיש.
" יוחאי, אתה משחק באש . אתה יודע טוב שאימא אמרה שנגיע בזמן לסעודה.
מדובר בחברים הכי טובים של אימא. אז תעשה סיבוב פרסה בשביל להגיע לשם כמה שיותר מהר." התעקש יוסף.
שוב הפלאפון של יוחאי צלצל , הפעם הוא ענה כי זה היה החבר הכי טוב שלו, רם שאמר לו שהוא חייב להתייצב אל מול עלמה ולהסביר לה שהחיים שלו זה לא עניין ציבורי אלא עניינים אישיים שקשורים אליו בלבד.
יוחאי העדיף לדבר עם כל אחד רק לא עם אימא שלו.

*****
עלמה הייתה מבועתת ובעיקר מפוחדת, היא נזרקה על המיטה כשידיה פרוסות לצדדים. היא פחדה מאז אותו גילוי מרעיש שהתגלה במהלך שהיא ניסתה לאמת את חששותיה, לנסות להרגיע את עצמה .
היא עצמה את עיניה , כשהיא ישנה במיטה שלה שלווה ורגועה. פתאום הוא נחש גדול התפתל סביב צווארה, אחזה בה בהלה גמורה.
היא ניסתה לנשום כמו שצריך ולבסוף היא הותקפה על ידו , ראשה נשמט מבין ידיה . היא הייתה על הרצפה.
היא קמה בבהלה וחשבה לעצמה איזה חלום מוזר ומפחיד היא חלמה.
היא הסיטה את השמיכה וקמה ממקומה לכיוון החלון.