שבת שלום והלוואי שהחייל החטוף יחזור לשלום במהרה!

רכוש צה״ל פרק 4+5.

01/08/2014 9621 צפיות 11 תגובות
שבת שלום והלוואי שהחייל החטוף יחזור לשלום במהרה!

״יום שישי את יודעת, יש בעיר…״ שרה יהלי, אני לא מאמינה שכולם יוצאים ואני צריכה להישאר שבת בבסיס המסריח הזה! שתיגמר הטירונות כבר!
להגיד ששלושת הימים האחרונים עברו טוב יהיה שקר. הם עברו גרוע בלשון המעטה. ירין, המכ״ית של הכיתה השנייה שולחת לי מבטים רצחניים ורון מצטרף אליה. הדבר היחיד שעוד איכשהו עושה לי טוב במקום הזה הוא שיש לי מ״כ שטוב אליי, וארבעה חברים טובים. לפני הגיוס הייתי אחרת לגמרי, הייתי זאת שכולם מדברים עליה, זאת ששובה את לב כל האנשים, שותה תשומת לב כאילו הייתה מים. לא היו לי חברות, היה לי ידיד טוב אחד שהיה כל העולם שלי. ופה, מי שם עליי? אני מרגישה לבד. אני במקום כל כך הומה אדם ועם זאת מרגישה כל כך לבד.
״את כל כך זונה!״ צעקתי על יהלי ונשכבתי על מיטת השדה שהוצבה מתחת למאהל שחור.
״מבטיחה לשלוח לך תמונות של סוף השבוע הזה, אני נשבעת אני הולכת לשתות כל כך הרבה עד שלא יהיה לי כבד לספוג את האלכוהול יותר!״ היא צחקה.
״תהנו אהובים שלי, תשמרו על עצמכם.״ אמרתי נשקתי לכל אחד מחבריי. לירון, דור, יקיר ויהלי.
זה הולך להיות סוף שבוע ארוך.

״אז ככה. אני יוצא לשבת, מה שאתם לא עושים…״ צחק עמית, מפקד הכיתה שלי. ״כמה דגשים. דבר ראשון בכל שלוש שעות אתם הולכים להחתים טופס במנהלה שאתם נמצאים בבסיס. לא לנסות לברו..״ אמר ורון קטע אותו.
״תודה עמית, אני אקח את זה מפה.״ אמר ושם יד על כתפו. עמית חייך לתודה, נתן לרון חיבוק חברי ויצא לתחנת האוטובוס שהייתה מלאה בחיילים עקב היום והשעה.
״כמו שעמית אמר, לא לנסות לברוח, אנחנו נדע והעונש הוא כלא צבאי, מניסיון, אל תגיעו לשם. דבר נוסף, שמירות. גם בשבת הבסיס צריך שיגנו עליו, תתחלקו לזוגות ותצאו לשמירות. את הנוהל אתם מכירים. שעה שמונה בערב קידוש, לא אכפת לי אם תבואו או לא.״ אמר והתהלך בין חמישה עשר החיילים בני כיתתי שנשארו שבת.
בהגיעה של השעה שמונה, אחרי ששמרתי בין השעות ארבע בצהריים לשבע בערב, הרשתי לעצמי לנוח קצת. עלו בראשי המון מחשבות, איך אמא מסתדרת, איך ים, אחי הקטן מסתדר. הם נשמעים בסדר בטלפון, אבל המחשבה שאני בלעדיהם שבת דיכאה אותי וגרמה לי לשקוע בהירהורים.
״חיילת!״ צעק לי מישהו לא מוכר, הרמתי את ראשי. ״שבת ראשונה?״ שאל ואני הנהנתי כשחיוך ביישני על פניי. ״גם לי היה קשה, בואי בואי לאכול.״ חצי ביקש חצי דרש. עשיתי כדבריו והתהלכתי לעברו.
״מי המפקד שלך?״ שאל כשהתחלנו ללכת, ביחד לעבר חדר האוכל, כמה ספסלי עץ עם סככה.
״רון משהו..״ כל כך אין לי כוח לדבר. עליו ובאופן כללי. הוא עושה חיים קשים לכל החיילות שלו או שעליי להרגיש מיוחדת?
״גבר שבגברים!״ התלהב. ״המב״ס שלנו אמר שבאחד המבצעים שהוא לקח בהם חלק הוא הגן בגוף שלו על ילד פלסטיני כשצה״ל התקיף בעזה. הוא בן אדם גדול. יש לך הרבה מזל אם הוא המפקד שלך.״ אמר ופערתי את פי. עיניין אותי לדעת מה עוד עומד מאחורי דמות הרובוט שהוא מציג בפנינו, בפניי בדרך כלל.
התיישבנו לאכול, ישבתי ליד חברים של נדב. כבר הספקנו להכיר. לא לקחתי חלק בשיחות שלהם, מידי פעם צחקתי צחוק קטן או הנהנתי לראות להם שאני מבינה על מה הם מדברים, למרות שלא הקשבתי.
״ליאור רחמני!״ צעקו את השם שלי והתעוררתי מכל המחשבות שקעתי בהם. ״ליאור רחמני!״ צעקו שנית וקמתי מהספסל, מחפשת אחריי מי שקורא בשמי. איך לא, רון.
״כן המפקד.״ עניתי כשהגעתי אליו.
״לא החתמת טופס מנהלה כבר שש שעות, חשבתי שברחת או משהו.״ צחק ונשם לרווחה. ״תתלווי אליי למגורים?״ שאל ואני הנהנתי.
״המפקד?״ שאלתי, לא ידעתי אם להעלות בפניו את מה ששמעתי עליו או שזו תהיה חוצפה מצידי להעלות את הנושא. הוא הסתכל אליי. ״לא חשוב.״ התחרטתי.
״דברי, אני פה בשביל זה.״ אמר ונתן לי תחושת ביטחון.
״לא אתה פה בשביל למרר לי את החיים.״ מילמלתי וצחקתי לעצמי.
״זה מה שאת חושבת?״ אמר בקול נפגע.
״האמת שכן.״ אמרתי והוא נעצר. ממה הוא נפגע? כאילו לא ידע שהוא עושה לי את זה במהלך שבוע, שישה ימים ליתר דיוק.
״איך הבנת את זה?״ שאל והרצין את פניו, שום זכר לחיוך או נימת צחוק לא נשמעה בקולו ושמעתי שהוא מבולבל על אף שלא הבטתי בפניו.
״ברצינות? אתה מחפש אותי על שטויות, צעקת עליי כמו מטורף כשראיתי אותך עם ירין הזאת ואפילו לא באת להתנצל. נשארתי שבת על כלום ושום דבר! אל תגיד לי שאתה לא מחפש אותי כי אז לא תשקר רק לי אלא גם לעצמך.״ סיפרתי לו את מה שעובר עליי. כאילו הייתי צריכה לספר לו, זה שהוא לא מראה רגשות לא אומר שהוא לא מבין אותם.
״לכל הרוחות ליאור!״ צעק. ״זה צבא פה! זה לא משנה אם זיינתי מישהי או לא, את לא אמורה להיכנס למגורים של המפקדים שלך! את לא אמורה להתחצף למ״פ שלך! לעזאזל את לא בגנון! בחרו אותך לגולני כי חשבו את מבינה עיניין, מסתבר שטעו!״ המשיך לצעוק ולא חדל לרגע. מספר חיליים נעצו בו את מבטיהם אך מיהרו ללכת כשהשיב להם מבט מפחיד וקר. שתקתי. פעם שנייה שאני מאבדת את המילים שלי. הוא צודק ואני שונאת את זה. העולם לא שייך לי.
״אכלת?״ שאל אחרי חמש דקות של שקט בנינו, אני הייתי צריכה להבין כמה דברים והוא איפשר לי. הנדתי ראשי לשלילה. ״כנסי, יש לך מזל שריק פה השבת.״ אמר והסתכל סביב לראות שאף אחד לא רואה איך מפקד מכניס חיילת למגוריו.
״למה לנו אין אוכל כזה?״ צחקתי כשראיתי את המגוון שהיה למפקדים.
״יתרונות של קצינים.״ אמר וחייך חיוך מרוצה.
״אז מה אתה וירין כאילו ביחד?״ שאלתי בקלילות כאילו היה החברה הכי טובה שלי.
״זה לא ירין, זה המפקדת. ואנחנו הולכים לעשות שיחה על רגשות? כי אם כן תגידי לי ואני אכין את עצמי נפשית.״ הוא צחק.
״אני כל כך מכירה טיפוסים כמוך.״ נאנחתי, הוא הסתכל עליי במבט שמסמן לי להמשיך לדבר. ״כאלה שלא מסוגלים לדבר על משהו אז הם פשוט מעבירים נושא או צוחקים עליו.״ אמרתי והוא נאנח, רציתי לצרוח עליו שיפסיק להיאנח כאילו היה קשיש בן תשעים.
״אמרתי לך שאני סוג של רובוט. ולא אנחנו לא ביחד. הנאה של רגע ולא יותר מזה. חוץ מזה שאסור לנו, זאת אומרת בין מפקד למפקד או בין חייל למפקד.״ הסביר.
״הבנתי..״ אמרתי למרות שלא באמת הבנתי. פשוט לא היה לי כוח לדבר על צבא.
״אני יכול לשאול משהו?״ אמר והניח את מזלג הפלסטיק על צלחתו כסימן לכך שסיים לאכול. הנהנתי. ״מה מביא אותך לגולני? זו החלטה לא פשוטה להתגייס לקרבי.״
״אחי הקטן ואמא שלי. כשאבא שלי עזב אמא שלי הייתה כל כך שבירה, כל כך פגיעה. התגייסתי כי חשוב לי שהיא תבין שהיא לא בעמדה הזאת יותר, שחוץ מעובדה שהיא גידלה בת לתפארת שמשרתת בגולני, יש גם מי ששומר עליה מרחוק.״ סיפרתי את מה שלא סיפרתי מעולם והנחתי גם אני את מזלגי על הצלחת. יש בו משהו שגורם לי לפתוח את הלב ואני שונאת את זה. ״ואתה?״ החזרתי את השאלה אליו.
״צבא אצלנו זה מורשת, אבא שלי היה מפקד חטיבת גולני עד שפרש ואני ממשיך את הדרך שלו. יש לי גם אח קטן, צנחן.״ הסביר וחייכתי. מקסים לחשוב שחשוב לו לשמור על המורשת של אבא שלו גם אם היא מסכנת את חייו.
״תודה.״ אמרתי כשרון ליווה אותי ממגוריו, יוצא לפניי לוודא שאין אף אחד בחוץ ומסמן לי לצאת.
״טירונות זה חוויה של פעם בחיים. תפסיקי לרחם על עצמך ותתחילי לחוות אותה.״ הפציר בי. הנחתי את ידי על חזהו והתכוננתי ללכת. הוא תפס את ידי, מוודא שאין אף אחד מסביבנו והתקרב אליי. חופן את פניי בשתי ידיו. היינו צמודים.
״לילה טוב המפקד.״ התרחקתי ברגע האחרון והלכתי משם.
״לעזאזל!״ שמעתי אותו צועק מאחוריי וטורק את דלת מגוריו.
התקדמתי לעבר המאהל שלי, לא הבנתי מה קרה עכשיו אבל הבנתי שמה שכמעט קרה, לא אמור לקרות. ״ליאור!״ קרא אליי נדב.
״נדבוש..״ התקדמתי אליו בהתלהבות מזוייפת, רציתי רק ללכת לישון.
״שבי איתנו. גם ככה אין מה לעשות מחר.״ ביקש ועשיתי כדבריו. ישבנו חמישה חברים וצחקנו עד השעות הקטנות של הלילה.
״חיילים!״ התקדם אלינו אחד המפקדים, אף אחד מאיתנו לא זיהה אותו וכשהתקרב ראינו שזה רון שהביט בי במבט מאוכזב.
״המפקד!״ התלהב נדב והרים את ידו שהייתה על כתפי על מנת לתת לו כיף גברי וחברי כאחד.
״עוד חודש משתחררים אה?״ חייך לנדב ולעוד שניים שישבו איתנו. רק עכשיו שמתי לב לדרגת הסמל-ראשון שהייתה תפורה על מדיהם.
״סופר את הימים…״ אמר נדב וחייך, חייכתי גם אני סתם כי רציתי.
״מה אתם עושים עם טוראית?״ פנה רון לאחד מהחברים ששמו טל, הוא צחק.
טוראית? אין לו בושה בכלל.
״חברה שלי.״ אמר ונשק לי נשיקה רטובה בלחי שמיהרתי לנגב. המפקד הביט עליי במבט שלא הצלחתי לפרש, הוא יודע שזה לא נכון ובכל זאת הביט עליי כך.
״קיצור השעה שלוש, לכו לישון לפני שתעירו פה חצי בסיס.״ביקש ועשינו כדבריו.
״ליאור…״ קרא אליי, הסתובבתי. ״לילה טוב.״
״מה אתה עושה עם טוראית? רון?״ אמרתי והלכתי משם.

״בוקר טוב פלוגה ג׳״ קרא רון, יום ראשון בבוקר, החלק הכי שנוא עליי בשבוע. ״היום יש אימוני שטח שכוללים אימון כושר קרבי, ריצות ועוד כמה תרגילים. לכו להחליף לבגדי ספורט ולא לשכוח נשקים!״ צעק ואנחנו נעלמנו כל אחד למקומו על מנת לעשות את שביקש.
״יש את המסלול הזה לרוץ, אחר כך עוד כמה תרגילים.״ אמר אחד המאמנים והציג בפנינו מסלול מפותל וסבוך. ״3,2,1 זוז!״ קרא וכולנו התחלנו לרוץ.
אני ידועה בתור מישהי ספורטיבית ויעיד על כך המנוי שלי במכון הכושר אליו הקפדתי ללכת בשלוש השנים האחרונות. אני אוהבת ספורט, חוץ מעובדה שהוא מרזה ובריא הוא גם משחרר עצבים, ועברתי המון בתקופת התיכון אז התמדתי ללכת למכון על מנת לפרוק אותם, לא היו לי כוונות לפרוק אותם בבית שעבר בין כה וכה המון מהמורות.
״כל הכבוד לאביחי, דוד, ליאור ושקד שסיימו את המסלול במהירות שיא, 7:32 לכל היותר. אתם יכולים להיות גאים בעצמכם.״ אמר המאמן שלנו והתגאיתי כיוון שהייתי הבחורה היחידה ברשימה.

״אני רעבה!״ הכרזתי כשהתיישבתי בשולחן האוכל עם לירון, יקיר, יהלי ודור. ״איך היה סופ״ש?״ שאלתי.
״לא זוכרים.״ צחק לירון, צחקתי איתו.
״יצאתם כולם ביחד?״ שאלתי בחוסר הבנה.
״אני, יהלי ודור יצאנו לקלרה, יקיר העדיף סופ״ש רומנטי עם החברה… קוקסינל.״ צחק לירון ושלח ליקיר מבט מלגלג.
״קוקסינל קוקסינל, אבל עשיתי סקס בסופ״ש הזה יותר ממה שעשית כל החיים שלך נשמה.״ צחק יקיר גם הוא והצטרפו אליו כל החבורה.
״איכס מגעיל.״ אמרה יהלי.
״עדיף שתשתקי.״ מיהרתי לקטול אותה, היא ודור שלחו בי מבט מזהיר ולירון ויקיר לא הבינו על מה אני מדברת. ״שכחתי להגיד לכם!״ התפרצתי אחרי זמן מועט של שקט שכל חד ניצל כדי לאכול. ״לי ולדור הייתה התערבות קטנה…״ אמרתי בתחמנות,
״ליאור שתקי.״ ביקש דור.
״מי מסיים קודם את מסלול האימונים. נחשו מי ניצח….״ אמרתי ושלחתי לדור מבט מתגרה, הוא נאנח וכולנו צחקנו. ״עוד מישהו רעב? ארוחת ערב היישר מהשק״ם במקום הזבל הזה על חשבון דור.״ אמרתי מתגרה בדור.
״המבורגר.״ הרימה יהלי את ידה.
״גם אנחנו.״ אמרו יקיר ולירון.
״גם לי, שלוש דקות היית פה!״ אמרתי, דור פלט גיחוך והלך בחוסר חשק לעבר השקם.
״איזה חתיך המפקד הזה…״ אמרה יהלי ושלחה מבט פלרטטני אל עבר עמית ורון שעמדו מול שולחננו ודיברו בינהם.
״מה חתיך בו?״ אמרתי בזלזול למרות שהוא בדיוק לטעמי, התספורת המגולחת, הגוף השרירי, ורידים שנראו על עורו כשהיה מתאמץ, האף הסולד והשפתיים הבשרניות. כן, הוא חתיך.
״נגבי פה נוזל לך ריר.״ העיר אותי לירון מהבהייה במפקד, צחקתי למרות שזה ממש לא הצחיק אותי.
״קשה שלא לרייר עליו, עמית הזה פשוט מושלם.״ אמרה ונשמתי לרווחה, עמית. לא רון.
״כן….״ אמרתי והמשכתי להסתכל עליהם. רון שהסתובב במעט וראה שאני בוהה בו שלח לי חיוך קטן ואני מיהרתי לנער את את ראשי ולסלק מחשבות טורדניות ממנו.
״אני הולכת לעשות איזה מהלך…״ אמרה יהלי ונראתה מרוצה מעצמה. ״אחרי האוכל.״ הוסיפה כשראתה את דור באופק עם מגש ועליו ארבעה המבורגרים שמשאירים שובל ריחני אחריהם. צחקתי צחוק מגלגל שהוסיף לשבות את תשומת הלב מהנוכחים, בינהם רון.
״אוי זה היה במקום.״ אמרתי וניגבתי את פי, טופחת על בטני כסימן לכך ששבעתי ואיני יכולה לעכל עוד.
״למי יש כוח לשמירות עכשיו?״ אמרה יהלי בזעם עצור. גיחכתי.
״אני עשיתי כבר בבוקר, תהני חמודה שלי.״ התגרתי בה.
״אני הולכת לדבר עם המפקד. שלום שלום.״ אמרה יהלי ונעלמה מהשולחן במהירות.
״תעשה כאילו אתה לא מקנא.״ הקנטתי את דור שבהה באחוריה של יהלי כשהלכה מהשולחן, אבל אני לא מאשימה אותו, קשה שלא לרצות אותה. היא מצחיקה, יפה, מקסימה ובעלת אופי טוב אין כמוהה, ללא ספק היא מוכתרת כחברה היא טובה שלי. היא לא מקנאה בי אז כבר עלו לה כמה נקודות. זה לא שאני יהירה, אני מציאותית. הוא צחק, הצחוק הכי מזוייף ששמעתי בחיי.

״אני משחקת איתו חם קר.״ סיפרה לי יהלי אחרי השמירה שלה על שיחתה עם המפקד. ״אני רק צריכה לבלוט בכיתה שלנו והוא בכיס שלי.״ הוסיפה.
״זה לא כזה קשה את יודעת, אנחנו ארבע בנות בכיתה…״ אמרתי בשקט.
״בדיוק, אז תורידי פרופיל.״ אמרה וצחקה צחוק מתגלגל שהעיר אחד או שניים מהחיילים. צחקתי גם אני.
״ליאור!״ קרא עמית, מפקד הכיתה שלי. יהלי שלחה לי מבט מזהיר ואחר כך פרצה בצחוק, היא משוגעת.
״כן המפקד!״ עניתי.
״משוחררת, קודם כל, כל הכבוד על ההישג המרשים היום, אני עשיתי את זה בפחות זמן אבל בסדר.״ צחק, חייכתי. ״כמה דברים על סדר היום, דבר ראשון כמו שאת יודעת החניך תורן שלנו נפצע, אז ברכות על התפקיד החדש שלך. דבר שני, המ״פ ביקש לדבר איתך ביחידות מחר, בשעה 9:55 תתייצבי במשרד שלו לשיחה. לילה טוב.״ אמר ונשם נשימה עמוקה.
״המפקד אולי תיתן ליהלי את התפקיד? היא הרבה יותר אחראית ממני! ועל מה המ״פ רוצה לדבר איתי?״ שאלתי שאלות בנוגע לדבריו.
״אני אדבר איתה, והוא לא ציין, הוא רק אמר שהוא צריך אותך ושתתיצבי. גשי לבדוק אם יהלי ערה ותקראי לה לכאן.״ אמר ואני הנהנתי.
״ואני אשתפר במסלול האימונים ואעקוף אותך.״ אמרתי והוא צחק.
״נראה אותך.״ אמר ופנה לענות להודעת טקסט שקיבל.
״המפקד קורא לך, שלא תגידי שאחותך לא דואגת לך.״ לחשתי ליהלי ונשכבתי במיטה.

״בוקר חרא.״ התלוננה יהלי כשקמה.
״מסכימה.״ אמרתי ושיחררתי את צווארי שהיה תפוס ממיטת השדה.
״מה התירוץ שלך?״ שאלה יהלי בפיהוק,
״שיחה עם המ״פ על הבוקר, שלך?״ עניתי, כל כך אין לי כוח לזה עכשיו. במה חטאתי?
״ניצחת.״ אמרה וקמה לשירותים על מנת לעשות את אירגוני הבוקר שלה.

״בוקר טוב המפקד!״ קראתי כשהכניס אותי למשרדו. הוא היה עם גבו אליי ואני עמדתי מצדיעה בפתח המשרד.
״שבי.״ אמר בקרירות. הוא הסתובב אליי, עיניו היו אדומות כאילו עישן משהו, בכה או שלא ישן כל הלילה ואני מעדיפה את האפשרות האחרונה. הוא מדאיג אותי, ואני לא בחורה דאגנית. ״דבר ראשון, כבוד על ההישג במסלול האימונים עקפת אותי בחמש שניות. כבוד.״ אמר וחייך חיוך קטן שלא מסתיר דאגות שישבו על ליבו. ״דבר שני, אני ממש מצטער על האירוע בשישי. אם מגלים על זה מעיפים אותי מפה, בבקשה אל תספרי.״ אמר מגמגם כאילו שכח איך מדברים.
״ברור המפקד, אל תדאג זה בנינו. יום טוב המפקד.״ הוא חייך חיוך רחב ונשם לרווחה. לעזאזל! למה זה מרגיש לי לא נכון?
״משוחררת.״ אמר ויצאתי ממשרדו.
״אתה באמת מצטער על זה?״ חזרתי למשרדו לאחר שניות מועטות והוא הופתע.
״הלוואי שיכולתי לענות לך על זה.״ אמר וחתך אותי, יוצא ממשרדו ונעלם בין כל המון האנשים בבסיס.


תגובות (11)

אהבתי את הסיפור….
אז יש לך קוראת חדשה :)

01/08/2014 15:54

יא אללה ידעתי שרון רוצה אותה, אני אפילו הזלתי טיפה ריר עליו.
תמשיכי❤️

01/08/2014 16:10

    מרוב שזה צפוי זה כל כך לא צפוי.. (;
    אוהבת אותכן, אמשיך בהקדם. ❤️

    01/08/2014 16:14

תמשיכייייי

01/08/2014 16:14

תמשיכייי

01/08/2014 17:08

תמשיכייייי ונדלקתי על עמיתוששש

01/08/2014 17:36

אמן כן יהי רצון!
ולעזאזל אם ככה בקרבי כולם היו רצים להתגייס.
תמשיכי♥

01/08/2014 17:50
Me Me

יואווןווו ממש אהבתי
תמשיכייייי!! ותעלי כמה שיותר פרקים! התאהבתיייי

01/08/2014 22:18

מושלםםםםם
ישש הוא לא מתחרת על זה
תמשיכי דחוףףף

01/08/2014 23:18

אש עלייך. אבל לא רון לא זקן? ;_;

03/08/2014 15:56

אני אוהבת את הסיפור,ואת הכתיבה הקומית שלך חחחח

23/08/2014 09:09
24 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך