רכוש צה״ל- פרק 2.

״אתה כזה מטומטם.״ צחקתי כשליאור סיפר לי על הפעם שבה שתה לראשונה, הוא גמר את הערב בשירותים בבית של חברה שלו, בחדר של ההורים שלו, אחרי שהשתין להם בכיור.
״זה לא אשמתי,״ צחק גם הוא, ״מי נותן לי וודקה?״ אמר והתיישבנו בשקם, מחכים ליקיר, דור ויהלי שיצטרפו אלינו.
״לא סותר את זה שאתה מטומטם.״ צחקתי עוד יותר. ראיתי מהכניסה לשקם את דור ויהלי וסימנתי להם להצטרף אלינו.
״אני הולך לקנות משהו לאכול, מה בא לכם?״ שאל לירון, התלבטתי אם להזמין או לא, זאת אומרת אם להיראות נשית ולא לאכול לידו או שהוא כבר יקלוט במהלך הטירונות מי אני אז לוותר מעכשיו..
״אני סבבה עם המבורגר.״ הרמתי את ידי, הוא הכל מקרה יראה מי אני, בשביל מה לשחק משחקים. ״חכה אני אביא לך כסף.״ אמרתי והושטתי את ידי לנרתיק החוגר שלי שהונח על השולחן.
״עליי.״ קרץ לירון.
״יש לנו עסק עם טחון חברים.״ אמר דור וצחקתי, זה באמת הצחיק אותי.
״כן והבנת את זה לפי הרולקס שעל היד שלו או לפי הגורמט?״ צחקה יהלי. לא שמתי לה אליהם מקודם, הוא באמת נראה אחד עשיר, לא שיש לי בעיה, שיהיה לו לבריאות.
״שתקו שלא תעשו לי עין.״ צחק לירון גם הוא שגירש בצוואר. ״המבורגר גם לכם?״ שאל והם הנהנו.
״טוב חמודים, אתם רוצים לספר לי איך זה שלשניכם יש היקי בצוואר שלא ראיתי קודם או שאני אגלה לבד?״ אמרתי כשלירון הלך ושניהם הסמיקו. ידעתי שהם לא תמימים כמו שהם נראים.
״הייתי חייבת, לא שופטים בן אדם במצבי לחץ!״ יהלי הגנה על עצמה.
״איפה עשיתם את זה בכלל מגעילים? אל תגידו לי שבשירותים הגועל נפש האלה..״ התפלאתי, יהלי נראית ילדה טובה ירושליים, לא אחת כזאת של קוויקי בשירותים.
״בואי נגיד שהמפקד לא שמר מספיק טוב על המפתחות למשרד שלו…״ אמר דור והיה נראה גאה בעצמו.
״טוב סתמו אני רוצה לאכול כמו בן אדם נורמלי בבקשה אל תגעילו אותי.״ דרשתי מהם וצפיתי בלירון מסתבך עם ארבעת ההמבורגרים שנשא עימו. גיחכתי וקמתי לעזור לו.

״פלוגה ג׳ לרחבת המסדרים!״ שמעתי קול קורא בשקם בדיוק ברגע שסיימתי להוציא את העגבניות מלחמניית ההמבורגר שלי.
״מה עכשיו?״ שאלתי מיואשת וקמתי לרחבה.
״התגעגעתם?״ שאל רון, המפקד.
״אל תשאל עוד שנייה מתנו מגעגועים.״ מילמתי לעצמי בציניות.
״לפחות תלמדי ללחוש.״ הקניט אותי המפקד בפני כל הפלוגה ולחיי הסמיקו.
״ככה,״ אמר ולקח נשימה עמוקה, ״כמו שאתם יודעים הבסיס הזה לא שומר על עצמו, תתחלק ולזוגות ותצאו לשמירות בשעות שונות, ליאור בגלל שאת כל כך מתגעגעת אליי, שמירה ראשונה תעשי איתי ואחר כל תספרי לחברים שלך חוויות.״ אמר, שיתבגר כבר!
״ואו, אני מרגישה כל כך מיוחדת, אבל אתה נראה אחד כזה שמבטיח לכל אחת את השמירה הראשונה שלה.״ אמרתי בציניות וחיוך מזוייף היה על פניי, הוא צחק.
״יש לך רבע שעה להתארגן, בשמירות אי אפשר לאכול, לשתות, לישון, להיות בפלאפון, לסמס, להתקשר וכל היוצא בזאת, מי שעובר על החוקים האלה שיצפה למשפט אצל מפקד הבסיס.״ הזהיר וכולם הנהנו.
״ליאור, תתפקסי על עצמך, קחי נשק מהמחסן ותפגשי אותי בכניסה לבסיס עוד רבע שעה. אביאל ואיליי אתם אחרינו בשמירה.״ אמר וכל אחד פנה לעיסוקיו. זה רק אני או שהוא ממש שונא אותי?
״סליחה על האיחור…״ התנצלתי בפני.. אף אחד?
״אתה מאחר בשמירה הראשונה שלנו, לאן אתה חושב שהקשר הזה יכול להתפתח?״ שאלתי את רון כשהגיע.
״דבר ראשון כל פעם שפונים אליי אומרים המפקד, את שוכחת שאני לא חבר שלך מהשכונה. דבר שני ראיתי שהגעת עכשיו הייתי מאחורייך.״ אמר והבעותיו השתנו בהתאם לחלק במשפט. ״שמירה זה מאוד פשוט,״ הוא התחיל להסביר לי ואני הייתי כועסת מכדי להקשיב. מה היה המשפט הזה שאמר לי עכשיו? מי רצה בכלל להיות לבר שלך?.
״עושים סיבובים מסביב לבסיס לבדוק שהכל בסדר במשך שעתיים, פעם בחצי שעה יש לך זמן לנוח חמש דקות. שחררי את המבט הכועס עכשיו יש לך שעתיים להעביר איתי.״ אמר וחייך חיוך רחב ומרוצה, כבר הזכרתי שהוא צריך להתבגר?
״כן המפקד.״ אמרתי והדגשתי את המילה האחרונה כדי שישמע כל הברה במילה.
״זה לא עובד עליי. תדרכי את הנשק ונתחיל.״ אמר בנחרצות והתחיל ללכת.
אלוהים אתה כועס עליי שיש לי מפקד כזה????