רכוש צה״ל- פרק 16 ואחרון.

יקיר צחק, ״אם את שואלת מה עם רון…״ הסמקתי. ״הוא די בסדר, מתעלל בירין כאילו היא עכבר קטן ומזיק.״ אמר וחייכתי לעצמי. אני כן איפשהו בראש שלו אם הוא זוכר להתעלל בירין. הוא לא שכח את מה שהיה בנינו.
״הוא שאל עליי?״ קיוותי, דור מתח את שפתו התחתונה כשלא יודע ויקיר השפיל את מבטו. נאנחתי. ״בקיצור לכו תכירו לכם איזה דייט, יום חמישי יציאה של כולם.״ קבעתי והצבעתי אל עבר מספר חיילות שהתגודדו ושלחו מבטים לדור ויקיר.
״יום חמישי זה עוד יומיים.״ אמר דור בחוסר הבנה.
״אז כדאי שתזדרזו.״ אמרתי בציניות ויקיר צחק. שניהם בחנו את האיזור והתפצלו כל אחד למקום אחר. ״לחזור עד שתיים עשרה!״ צחקתי ויקיר הסתובב ושלח לי חיוך.

״המפקד!״ הצדעתי למפקד הבסיס החדש שלי שדאג לי המשך השהות הקצרה שלי בבסיס הזה. הוא היה לי כאבא.
״משוחררת. איך את מתרגשת?״ שאלה וחייך אלי חיוך גדול. יש משהו מאוד משפחתי בצבא, בין בעלי אותה דרגה בעיקר. אנחנו די מבינים ששירות צבאי זה פעם אחת בחיים ואם לא נמשוך אחד את השני מעלה, כולנו ניפול מטה.
״וואו ממש! סוף סוף סיימנו טירונות ואנחנו מתחילים את הצבא באמת.״ חייכתי והתחלנו ללכת ברחבת הטקס, הוא מצומצם, ללא משפחות. יהלי, יקיר ודור קיבלו רשות להגיע בזכות המב״ס לשעבר שלהם.
״את בסדר גמור.״ הוא צחק. ״את בטוחה בעצמך במקום שבו את נמצאת? גולני?״ שאל והיישר את פניו אליי.
״האמת שטוב לי. אם אני לא אשמור על המדינה שלי אך אחד לא יעשה את זה במקומי נכון? אז אני מרגישה דיי מחויבת.״ הסברתי. כל האמוציות של הטירונות שהשתחררו בזריקת הכומתות בסיום הטקס.
״אני גאה בך.״ אמר והניח ידו על כתפי. ״אני לא רגיל לזה, אבל אני עוד מעט יוצא לפנסיה, אין לי צורך בזה יותר.״ אמר והגיש לי כיסוי לדיסקית בצבע שחור וסמל גולני היה מוטבע על הרקע השחור.
״אסור לי לחבק אותך נכון?״ חייכתי אליו חיוך רחב, הוא הביט מסביבו ופרס את ידו לצדדים, חיבק אותי חיבוק קצר ומחמם.
״עלי והצליחי, שנה וחצי מהיום אני רואה אותך בקורס קצינים נכון?״ הוא הניח את ידו על כתפי. הוא אימץ אותי לחיקו בכל החודש שלי בבסיס הזה ואהבתי את זה. שבשונה מרון יש לי מישהו שדואג לי ואני יודעת בוודאות מה אני רגישה אליו, הערכה אין סופית.
״תראה אותי מצטיינת הקורס!״ עניתי בהתלהבות והוא חייך חיוך מקסים והעביר יד בשיערו המאפיר.
״סלחי לי.״ הוא התנצל, חייכתי אליו חיוך מבין והוא פנה לאחד המפקדים ששהו ברחבה. הבטתי ארוכות בכיסוי הדיסקית ולבסוף הורדתי את הדיסקית מצווארי וכיסיתי אותה.

״חיפשתי אותך.״ הבהיל אותי דור וגרם לי להפיל את הדיסקית מידיי. הרמתי אותה והבטתי בו בכעס.
״בוא תגרום לי להתקף לב וזהו.״ רטנתי והוא צחק.
״מחכים לך בכניסה.״ הוא אמר, כבר שיערתי שזה וודאי רון שרצה לעשות כניסה דרמטית לאחר חודש של ניתוק קשר.

״רועי!״ רצתי אל עבר ה ש.ג שם עמד רועי, החבר הכי טוב שלי. קצין בגבעתי. לבוש במדים ואת כתפיו עיטר ארון.
״לילי!״ הוא חיבק אותי חזק והניף אותי באוויר כאילו הייתי כלה.
״מאיפה אתה יודע שאני פה?״ שאלתי נרגשת כל כך, פעם ראשונה שאני רואה אותו מזה ארבעה חודשים, בכל פעם שלי ה אפטר הוא לא יכל לצאת ולהפך.
״מישהי לא טרחה לשמור על קשר…״ הוא אמר בקול חלש וציני, ״אז שאלתי את אמא שלך.״ הוא אמר וחייכתי חיוך רחב כל כך עד שכאבו לי הלחיים.
״בחיי שרציתי להגיד לך אבל לא יצא לי!״ הרמתי את ידי כחפה מפשע וגרמתי לו לצחוק.
״את שוכחת שאני מכיר אותך כבר ארבע עשרה שנה נכון?״ הוא אמר ואני השפלתי את מבטי בצחוק גדול.
״תראה מה המפקד שלי הביא לי.״ אמרתי והצגתי בפניו את כיסוי הדיסקית שקיבלתי כמה רגעים קודם לכן.
״טובה את!״ הוא התלהב, ״ואם כבר מדברים על מפקדים…״ הוא ציין כבדרך אגב ונאנחתי.
״איך נכנסת? חשבתי שרק חיילי גולני יכולים להיכנס.״ החלפתי נושא בגסות,
״אני שונא כשאת עושה את זה. וביקשתי מהמב״ס שלי, יש קשרים נשמה.״ הוא אמר וטפח על חזהו בגאווה.
״החלפת אותי מהר.״ שמעתי קול מאחוריי וזיהיתי אותו ברגע שנשמע.
״רועי- רון המ״פ שלי, רון- רועי החבר הכי טוב שלי.״ הצגתי אותם אחד בפני השני.
״אני בכל מקרה ממהר. אל תשכחי להתקשר.״ רועי מיהר להיפרד מאיתנו וחיבק אותי חזק חיבוק ממושך, נשקתי ללחיו וציינתי אין ספור פעמים שאני אוהבת אותו ומתגעגעת אפילו כפול.
״גורם ההפתעה תמיד היה בולט אצלך.״ אמרתי בעוקצנות.
״התגעגעתי אלייך.״ אמר, הוא התעלם מדבריי והתקרב לחבק אותי.
״התגעגעת לעצמך.״ קטלתי והרחקתי אותו ממני. ״חודש שלם ידעת טוב מאוד לשכוח ממני, אפילו עמית התקשר.״ רטנתי והוא האדים, לא הייתי בטוחה עם מרוב מבוכה או כעס.
״אני מצטער.״ אמר בכנות,
״ההתנצלות התקבלה, אתה מוזמן ללכת.״ אמרתי בגסות ופניתי ללכת.
״ליאור.״ הוא קרא אחריי בנוקשות והסתובבתי. ״אני באמת מתגעגע אלייך. ברצינות.״
״סלח לי שקשה לי להאמין לך.״ אמרתי והנחתי את ידי על חזי במקום בו נמצא הלב.
״את לא חייבת לעשות את זה קשה כל כך.״ הוא אמר באנחה גדולה והרמתי את ידי לשמיים וחבטתי אותם בחזרה על ירכי.
״אמרתי לך שאני פאקינג מאוהבת בך, כל מה שידעת להגיד לי זה שזה לא יעבוד בנינו. הוא תלמד אותי איך עושים את זה קל!״ צעקתי והוא הרים את ידו מסמן לי להנמיך את קולי.
״איזה שמיעה סלקטיבית!״הוא נאנח. ״אין לי עצבים לזה.״ הוא רטן מיד לאחר מכן.
״אז למה באת?״ שאלתי בייאוש, כל שיחה איתו מעלה בי כעסים מחדש.
״להגיד לך שאת לא יוצאת לי מהראש, שאני לא יודע מה לעשות איתך כבר ושנמאס לי!״ הוא צעק, ״שאני לא סופר כמה נשים יכלתי לזיין בחודש הזה ולא עשיתי את זה כי את מעצבנת אותי כל פעם מחדש!״ המשיך ופערתי את פי, לא יכלתי להגיב למרות שרציתי. ״אין מילים אה? שמישהו ירשום את התאריך!״ הוא קרא בגיחוך.
״ועכשיו מה אני אגיד לך? גם אני ונהיה הזוג הכי יפה שיש?״ אמרתי והרגשתי את הפלאפון שלי רוטט בכיסי, הודעה מהמפקד שלי, כינוס. ״יש לי כינוס.״ אמרתי לאחר מבט ממושך בפלאפון שלי, אני מניחה שזה היה המוצא שלי מהשיחה המתישה הזאת.
״תגידי רגע, יש פה מ״פ שקוראים לו ינאי?״ הוא שאל והשנתי ראשי לשלילה.
״אין לי מושג.״ התוודיתי.
״חכי אני אבוא איתך.״ הוא קבע והצטרף אליי לרחבת המסדרים.

״אח שלי!״ שמעתי את רון קורא למ״פ שלי ששמו לא היה זכור לי.
״שוקו! שנים!״ הוא אמר בהתלהבות.
״שוקו?״ התפרצתי לשיחה בגסות ורון צחק.
״כולם בקורס קצינים שותים קפה בוץ שחור, רק רון מביא חלב עמיד מהבית כי הוא אוהב רק שוקו. מגודל.״ הוא צחק. צחקתי גם אני ורון נראה מובך. ״מאיפה אתם מכירים?״ הוא שאל. רון הביט בי ואני בו.
״חברה שלי.״ אמר לאחר כמה רגעים והניח את ידו סביב מותניי. חייכתי חיוך מבויש, אני חושבת שאפילו הסמקתי קצת.
״טוב אני מאמין שאני יכול לדחות את הכינוס קצת. תבוא להגיד לי כשאתה הולך אה?״ אמר המפקד שלי, יאיר, נזכרתי בשמו סוף סוף. רון הנהן והם התחבקו חיבוק חברי.
״חברה שלי?״ רטנתי כשהלך והורדתי את ידו ממותניי.
״היית מתה להיות חברה שלי.״ הוא עקץ אותי וקירב אותי אליו.
״אני מקווה בשבילך שאתה לא עומד לנשק אותי…״ אמרתי וניסיתי להתרחק ממנו, הוא נצמד אליי עוד יותר, רציתי להרגיש אותו קרוב אליי, כל החודש הזה הוא היה חסר לי כל כך.
״ואם כן?״ הוא קירב את שפתיו אל שפתיי, מנשק אותי נשיקה עדינה, קטנה ומספקת.
״אני אוהב אותך…״ הוא אמר כשהתנתקנו,
״תודה לאל! מה לקח לך ארבעה חודשים?״ רטנתי, הוא צחק ונישק אותי שנית.

״המפקד…״ התקרבו יהלי, דור ויקיר אלינו ונראו מבוישים. לרגע שכחתי שהם כאן.
״עוד תא סיימנו את השיחה הזאת.״ קבעתי והוא חייך חיוך ממיס.
״יום חמישי נצא כולנו, כבר יש לכם דייט?״ שאלתי את שלושתם,
״אביחי.״ אמרה יהלי,
״איך קראו לה יקיר, הילה?״ שאל דור את יקיר ופרצתי בצחוק.
״כן חמור. ואני בא לבד, נכיר שם כבר איזה מישהי.״ אמר יקיר וקרץ לי.
״גם אני באה לבד, יקיר רוצה להיות הדייט שלי?״ שאלתי את יקיר ורון גיחך,
״ואו את מצחיקה. חשבת לעבוד בזה?״ הוא אמר וארבעתם פרצו בצחוק.
״מוזר לצאת עם המפקד שלי…״ אמרה יהלי פתאום, דור ויקיר השתתקו- שתיקה כהסכמה.
״זה רון, אני כבר תא המפקד שלך.״ הוא מיהר להרגיע והיא חייכה חיוך קטן ולא מורגש.
״אנחנו נלך, דברו איתנו על היציאה בחמישי.״ אמר דור ואני הנהנתי.
״עכשיו תצטרך לקנות לי פרחים ביום האהבה וכאלה? כי אני לא טיפוס שזוכר תאריכים.״ שאלתי והוא צחק,
״אני אזכיר לך.״ הוא צחק ונישק אותי.