רכוש צה״ל- הקדמה.

טוב אני יודעת שזה היה מהיר, פשוט עלה לי רעיון לסיפור והייתי חייבת לכתוב אותו.

״ליאור רחמני״ שמעתי את אחד האחראים קורא בשמי. זה יום הגיוס שלי, כל כך חיכיתי לזה! לתרום למדינה לתת מעצמי. זה פשוט החלום שלי, אני מתכוונת למצות את השנתיים האלה כמה שאפשר.
״אמא קוראים לי..״ אמרתי לאמא שלי שהתייפחה, אני מבינה אותה, בכל זאת לא כל היום הבת הבכורה שלך מתגייסת. היא דואגת, אני מתגייסת ליחידת גולני, החלטתי שאם אני מתגייסת אני חייבת לתת מעצמי כמה שאני יכולה. וזה אומר את הכי טוב שלי. הגעתי לאחראי שבחן את גופי בקפידה, הוא היה נראה בגיל שלי, טוב לא בדיוק הוא היה נראה בן 22 לפחות.
״האוטובוס שלך מחכה שם.״ אמרה ושלח לי חיוך פלרטטני. ״תעלי על מדים ותיגשי לשם.״ אמר והעביר בי מין מבט בוחן כזה, אני חייבת להודות שיש מה לבחון, אני די יפה. אני לא מוקצנת כזאת יש לי יופי עדין, השיער שלי מתולתל כולו וגופי צנום, חברות שלי תמיד צוחקות עליי ואומרת שאם לא היו לי תחת וציצי כמו שיש לי, ויש לי, הייתי דומה למקל אזניים עם התלתלים האלה. ״וליאור,״ הוא קרא אליי פעם נוספת ״אל תשכחי לאסוף את השיער.״ אמר וצחק מהבדיחה של עצמו. אידיוט.
״אימוש מבטיחה להתקשר ברגע שאוכל.״ הבטחתי לאמא שלי שלא הפסיקה להתייפח. ״תשמור עליה כן?״ אמרתי לאחי הקטן, בן 9 בסך הכל. הוא הנהן. נתתי לו חיבוק של אחות גדולה ופיניתי לאוטובוס. האוטובוס היה מלא, צעקות, בכי, צחוק בכל עבר, אני מניחה שכולם מתרגשים כמוני. אם לא יותר. בין כל ההמון מצאתי ספסל ריק באמצע האוטובוס והתיישבתי בו, מניחה את התיק שלי לצידי.
״אפשר לשבת?״ פנתה אליי מישהי, המדים החמיאו לעורה השזוף ולעיניים הכחולות שלה.
״כן בטח.״ אמרתי ומיהרתי לפנות את התיק שלי מהמושב לידי ולתת לה לשבת.
״יהלי דרך אגב.״ אמרה והושיטה את ידה ללחוץ את שלי.
״ליאור.״ חייכתי אליה והושטתי לה גם אני את ידי שלי. האוטובוס התחיל לנסוע ונשמתי בכבדות, עכשיו אני ממש מרגישה חיילת, כזאת שנלחמת בשביל המדינה, כזאת שעולה על אוטובוסים בחינם, כזאת שיש לה הנחות במקדונלס.
״הכל בסדר?״ פתנה אליי יהלי, היא כבר תבין שאני לא מתחברת לאנשים בקלות, הנהנתי.
״אני מתחילה להגיש חיילת״ צחקתי ופלטתי משהו בניגוד לרצוני. באמת שלא התכוונתי לומר את זה. היא בטח חושבת שאני מטומטמת.
״האמת שגם אני, תרגיש את הלב שלי.״ אמרה ותפסה את ידי והניחה אותה על ליבה. חייכתי במבוכה, זה לא שאני תמימה ומעולם לא נגעתי בציצי של מישהי, פשוט היה לי מוזר המהירות שבה זה נעשה.
״אחי קבל איזה כוסיות.״ צעק מישהו מקידמת האוטובוס אל אחד אחר שהיה באחוריו.
״לא חבל? יש לנו טירונות שלמה לצחוק עליך, אל תגרום לנו להתחיל עכשיו.״ אמרתי וחיוך מנצח התנוסס על פניי.
״אחחחח, זה בטח כאב.״ צעק אותו אחד מאחורי האוטובוס ובא לעברנו.
״1-0 לנו.״ צחקה יהלי, צחקתי איתה. ״אני יהלי וזאת ליאור, ואתם?״ שאלה, נו באמת, הייתי צריכות להיות קשות להשגה! לא חשבתי שעם יופי כמו שלה אני צריכה ללמד אותה את זה.
״אני דור״ אמר אותו אחד מקידמת האוטובוס, ״וזה יקיר.״ הצביע על זה מאחוריי האוטובוס.
״אז נראה אתכם כבר?״ מיהרתי לסנן אותם כשהאוטובוס עצר וסימן לנו לרדת, תפסתי בידה של יהלי ומיהרתי לצאת מדלת האוטובוס.
״מה את עושה? לא נסתדר פה לבד!״ אמרה יהלי בנחרצות.
״3,2,1….״ אמרתי בסיפוק ולא אירחה להגיע צעקתם של דור ויקיר שקוראת לנו לחכות להם. ״גברים….״ צחקתי והסתובבנו אליהם.
״נראה אותכם אחרי שתראו תחדר שלכן?״ שאל דור, אני חושבת שזה דור. אני לא זוכרת מי זה מי.
״איזה חדר? צחקתי צחוק מתגלגל, יהלי אחריי. ״ישנים פה באוהל אחד גדול, ברוך הבא לצה״ל.״