רכבת אקספרס לאהבה | 72 | מתחילה לספר

הוא ישן. אני מחליטה להתגנב מחוץ למיטה. אני יודעת שיש רעש ומהומה בחוץ. אני מרגישה את זה. והילי…. ברחה באמצע השיחה מהאי נוחות עם דניאל.

אני חומקת החוצה, בחולצה שלו, ותחתונים בלבד. אני מסתכלת לשני הצדדים. אני נכנסת למצב של מערבולת חושים. אני יורדת לבר. הברמן מנקה כוסות.

"ראית בחורה יפה עם שיער שחור, עיניים ירוקות-כחולות, בערך מטר שישים ושמונה? שקטה כזאת… גוונים חומים…" אני מתחילה ואני מנסה לתאר אבל לא הכי הולך לי. הוא קורץ לי, ומניד בראש בתור לא. אני מודה לו וממהרת לברוח משם. אני חוזרת תוך שתי דקות.

אני לוקחת לו את הטלפון ומחייגת את המספר של הילי. כן, יש לי זיכרון מעולה. צילומי. זה טוב. למזלי.

"הלו?" היא עונה. הקול שלה נשמע שבור ואני יכולה לשמוע אותה מתייפחת.

"אהובתי, מה קרה!?" אני ממהרת לשאול אותה. אם פרדי הזה עשה לה משהו אני נשבעת שאני מפרקת אותו.

"סתם…. בדרך חזרה לווילה" היא אומרת. היא בוכה. פאק. אני שומעת רעשים של צפירות. היא בטח לקחה מונית. אוטובוסים יקחו שנים עכשיו.

"למה?" אני שואלת אותה. היא מושכת באף ומתחילה לספר…