רכבת אקספרס לאהבה | 55 | ההחלטה שלי

אני מסתכלת על הילי, היא מתכופפת בשביל לנשק לי את המצח, ויוצאת החוצה. אני נשארת לבד, בתוך הבלגן של עצמי. אריק, וג'יי, ואריק משתכר. כלום לא הולך פה, הכל מתעכב בשביל שיט שלא באמת חשוב.
אני נושמת עמוק, ומחליטה לקחת את עצמי בידיים. אני מתרוממת לישיבה, ומשם, אוגרת את כל כוחותיי, מתעלמת מהכאבים, ומנסה לרדת מהמיטה. בוהן אחת נוגעת ברצפה הקרה של בית החולים, וכמה דקות אחריה גם השנייה. אני נותנת לעצמו את הפוש הכי חזק שאני יכולה לתת. אני עומדת, ומועדת קצת. אני רואה כתמים שחורים ומוזרים מופיעים, וסחרחורת מתחילה לי.
אני נשענת על הקיר, ועושה צעד. לא, אני לא אתן לכלום להפיל אותי. אני מרגישה את הדמעות של הכאב יורדות, קשה לי, פיזית, ונפשית. אני נשענת על הארון ומשם עוברת לדלת. אני מנווטת את עצמי בחלל כמעט וריק, כשאני בקושי הולכת.
אני עוצרת לנשום. אני מצמידה את המצח בייאוש לדלת, נושמת שוב, ופותחת אותה. אני נשענת על הקיר כל הדרך אל היציאה. אל המיון.
אני מסתכלת על הכיסא הריק. אני חייבת. אני יכולה. יכולתי לפניי יומיים, ואני יכולה גם עכשיו.
אני מסתכלת על הכיסא הריק ועל המספרים שמופיעים בריבוע השחור מעליו. זאת ההזדמנות שלי. אני מתאמצת קצת, ובעזרת הדלפק והקיר, אני מצליחה להגיע ליציאה.