רכבת אקספרס לאהבה | 47 | ערפל שחור

הדבר היחיד שאי פעם למדתי לבשל היה אומלט. אומלט פשוט. ומה זה אומלט? חביתת ירק. זה הדבר היחיד שהיה למישהו אי פעם זמן ללמד אותי, ולמדתי אותו היטב.
אני עומדת והופכת את החביתות במהירות שאני לא מאמינה על עצמי שאני יכולה. אני מחליקה אותן לצלחת ומעבירה. אני יודעת להתעלם כבר מהחום של האדים, למרות שהרוח שנושבת די מקררת לי את הפנים.
אני מתנשפת לשתי שניות ואז מסיימת עם החביתות. אני מתיישבת בין אריק לליה, ונשענת על הכתף של אריק. אני מקווה שאצליח להתייחס אליו כמו אח, ואפסיק לסטות מהמסלול שבניתי לעצמי. זה לא טוב, אסור לי. זה פשוט אסור.
הוא שם לי סלט ומחייך. אני לא יכולה לשמוע כלום, אני יותר מדי עסוקה במחשבות של עצמי.
אני נכנסת לתהליך שאני לא רוצה להיכנס אליו, שוב, כמו הרבה פעמים שבכלל לא צפיתי. הוא מסתכלת עליי מלמעלה, די מבוהל, אני חושבת על הפרצוף שאני עושה ושוב יוצאת מריכוז.
המילה האחרונה שאני שומעת היא 'למה', לפניי שהכל נהפך לערפל שחור שמאבד כל כיוון….. הוא הופך למסך שחור, שהופך לחוסר הכרה.