רכבת אקספרס לאהבה | 4 | מלח ובוץ

אני מביטה בכוס השוקו שלידי, מתלבטת אם להוסיף מרשמלו או להשאיר את זה ככה, נקי. אני נושמת עמוקות ומסתכלת על המדבקות שלעל הארונות. יבש. חטיפים..
אני פותחת את הארון ושולפת שקית מרשמלו קטנה, מחפשת מספריים. הידיים עסוקות בשוקו.
"נו תניחי לזה, אני מתייבשת פה.. תכיני לי שוקוו" התלוננה ליה ורקעה ברגליה. אוח, כמה שעצבנה אותי אותו הרגע. גיחכתי ביני לבין עצמי, שלפתי את הכפית מצנצנת הסוכר והוספתי לאבקת השוקו מלח. הוספתי מים חמים, ערבבתי את הסוכר והאבקה עד שלא היו גושים, והוספתי חלב.
כפית סוכר התחלפה בכף מלח. כחכחתי בגרוני והגשתי את כוסות השוקו, לכל אחת כוס אחרת. לליה את הכוס שידעתי שבוודאות התמוססה לה במלח.
התיישבתי. כן הוספתי מרשמלו. וכך ישבנו מסביב לשולחן האוכל, עם מרשמלו פתוח באמצע, כוס שוקו לכל אחת, ורטיבות בלתי מוסברת.
"אוקיי אז.. אליס.. כך אקרא לך.. את מתחילה" הכריזה האנה ולקחה מרשמלו וורוד, מכניסה לפה ולוגמת מהשוקו. צחקקתי. לא יכולתי לחכות לתגובה של ליה. פשוט לא.
"אוקיי.. אז אני אליסה.. או כמו שהחלטתן.. אליס.. אני בת שבע עשרה.. אני בלונדינית עם שיער ארוך ועיניים חומות.. מה שנראה די ברור.. אני אוהבת שיט, טראש.. ולהציק.. אז תיזה-" נקטעתי. זו הייתה ליה, והיא ירקה את השוקו. ממטרה. לא יכולתי שלא לצחוק. האמת? התפקעתי מצחוק.
"חה חה. מצחיק." החלה ליה בטון נעלב, שלא חלף הרבה זמן ונעשה צחקוק של מבוכה. לא תכננתי לספר יותר מדיי, אני מניחה שיבינו לבד.
"אממ.. ליה.. ספרי לנו על עצמך.." קבעתי ואחזתי בסנטרי ב'רצינות', עד כמה שאפשר להגדיר את זה ככה. הבטתי בליה, ריחמתי עליה קצת, אבל היא הייתה בדיחה מהלכת. בוץ, שוקו, מים.. מסכנה….. אבל זה פשוט… מצחיק.
"אני ליה.. מוזמנות לקרוא לי לי או כל דבר בסגנון.. אני בת שמונה עשרה וחצי.. ואני פצצה. אני יפה, ואני אוהבת את זה. אני לובשת רק מה שבאופנה.. ו.. אני מכורה לפייסבוק." השיבה ליה. כמה היא מדברת… חשבתי שצריך לספר בקצרה?…
"ואת נאבקת בעגלות." הוסיפה הילי וצחקקה, לוגמת מהשוקו שלה, אוספת את שיערה לקוקו נמוך. אני מניחה שהפריע לה עם השתייה…
"הילי!" קבעה ליה, מחייכת חיוך רחב. הילי… השקטה.. הסתקרנתי מה יש לה להגיד…
"אוקיי… אז היי… אני הילי… מוזמנים להמציא כינויים מוזרים, אני זורמת… אני בת שמונה עשרה… ההורים שלי גרושים… אבא שלי גר… במדינה אחרת.. ועד לא מזמן גרתי עם אמא שלי, ואח שלי… אני אוהבת לרקוד, לשיר, ומנגנת בגיטרה…" הצהירה… באופטימיות…. בחיים לא שמעתי מישהי מדברת על הגירושים באופן כל כך… אופטימי.
האנה כחכחה בגרונה, לגמה מכוס השוקו שלה בקולניות מפנת ראשים. כנראה שזו התקווה שלה.. לא אפריע לה.
"אני, האנה לייס, אני בת שמונה עשרה וחצי, רוקדת מגיל שבע, שרה מדהים ומנגנת בגיטרה… ואני מניחה שכולנו פה לאותה המטרה… אז בהצלחה שיהיה לנו" הניפה את כוס השוקו שלה. מחייכת.
ליה והילי חייכו, וכך גם אני. הנפנו ברוב הטיפשיות את הכוסות שוקו, עשינו לחיים, ודיברנו קצת.. השיחה נקטעה לצליל דלת חורקת.. הפננו מבטים, והופתענו לגלות..