רכבת אקספרס לאהבה | 38 | השפתיים שלו

אני מעמיסה דברים לתוך התיק טיולים הזה. אוך, אין מקום ועוד שעה יוצאים!…. אני אבודה. ומתרגשת באותו זמן. אני רואה את ג'ייקוב ואליס מתכננים את הטיול ביחד. אני צוחקת. הם כל כך חמודים ביחד.
אני מנסה לדחוף את זה יותר עמוק. אני נזכרת כמה שנהניתי עם ג'יי. אני מתגעגעת לשיחה עמוקה כזאת, ואני יודעת שעם הלחץ הזה יהיה לי קשה לקבל עוד אחת. אני מחייכת. אני מצליחה להכניס את הדברים שרציתי לתיק טיולים ואני מדלגת בשמחה בחדר. אני מכנ יסה את שאר הדברים למזוודות שאני אשאיר בג'יפ שנשכור. אני מסתכלת על הילי שישנה והתיק מאורגן לידה. אני הולכת לחדר השני ורואה את ליה ודניאל כותבים ביחד. אני לא יודעת מה הם כותבים. אני מחייכת. היא לובשת אחת מהחולצות המפגרות שלו.
אני מחייכת. אני מכינה לעצמי תה ויוצאת לשבת בחוץ ליד הבריכה. בלילה האור של המנורות גינה והירח מאירים באופן מושלם על המים הקרים של הבריכה.
אני שומעת את החלון נפתח ולוקחת שלוק מהתה שלי. אני מתחממת מעל האדים שלו. אני לבד, וזו הפעם הראשונה שלי מאז שהגעתי לפה.
אני שומעת את החריקה של הכיסא המעוצב שלידי. אני נאנחת ומסתכלת עליו. ידעתי שזה הוא, איפשהו בלב שלי. אני לוקחת עוד שלוק מהתה. אני שותקת.
אני באה לפתוח את הפה וממשיכה לשתוק. הוא מגניב את היד שלו למשענת- יד שבכיסא שלו. אני מסתכלת על היד שלו.
"אתה רוצה שאקרא לך את הכף יד?" אני מציעה. אני מנסה להפיג את המתח עם כל דבר שהוא.
הוא מחייך.
"בטח, למה לא" הוא אומר ונותן לי את הכף יד שלו. אני לוקחת את הכף יד הגדולה והחמה שלו,ומחזיקה אותה בשתי ידי שקטנות ליד היד שלו.
"מסלול חדש התחיל בחייך… עוד מעט תגלה…" אני מתחילה ומלטפת לו את ה'קווי חיזוי עתידות' שביד שלו. הוא צוחק.
"עוד מעט גלה שהאדם שלפניי לא יודע בכלל לקרוא מהיד" הוא משלים אותי. בדיחה מטופשת שכולם מכירים. אני צוחקת ומסתכלת לו בעיניים. הוא מסתכל בשלי. הרגע ממשיך כמה דקות. העיניים שלו כל כך…. עמוקות. והשפתיים שלו כל כך מושכות… שפשוט בא לי להטביע עליהן נשיקה רק בשביל לבדוק אם הן אמיתיות.
אבל……