רכבת אקספרס לאהבה | 15 | חיבוק

אני מסתכלת על האנה והיא מסתכלת עליי. אנחנו מסתכלות על הילי ואליס. אני מחבקת את אליס. אליס מושכת לי בחזייה ומצחקקת. אני צוחקת יחד איתה, ומסדרת את החזייה. אנחנו מסתכלות במראה. מושלם. אנחנו מחכות לבנים.
"האנה מותקק (באנגלית, Hannah honey חיחי), תביאי לי את הבגדים מהחדרר" אריק צועק. למה הוא צריך שתביא לואת הבגדים מהחדר?… הוא יוצא עם מגבת מסביב למותניים. אוקיי, וואו?… אין לי מה לומר. אחלה גוף?… אני צוחקת מהמחשבה. הוא מחייך ומנופף לנו. הוא נכנס לחדר שלו.
האנה מחייכת ומתקדמת אל החדר שלה. היא נכנסת ויוצאת עם חולצה מכופתרת מסודרת ו.. יפה… אני מניחה שהיא תשב לו מעולה. אני מניחה לעניין והולכת למטבח. אני ממצמצת. דניאל ישב שם. הוא מדבר בטלפון. לצאת?… אני מנסה להקשיב לשיחה.
"כן… אני מבטיח זה לא יקרה… נו אני לא אתחיל עם אף אחת במסיבה… טוב…" לא יתחיל עם אף אחת במסיבה?! יש לו חברה?! אני מתחילה ללכת אחורה…. עוד אחורה…. הוא תפס אותי. הוא מסתכל עליי ומחייך. הוא משפיל את המבט וחוזר לטלפון. אני בורחת משם בריצה. אני נתקעת במישהו. זה ג'ייקוב. אני לא יכולה יותר. אני צועקת כמה מילים לא מובנות מהלחץ ובורחת לחדר.
אני שוכבת על המיטה. מה הוא יחשוב על זה שהקשבתי לשיחה?…. אני חטטנית?…. אני מסתכלת על התקרה הלבנה… היא כל כך…. לבנה.
אני שומעת דלת נפתחת ונטרקת. אני לא זזה. אני שומעת צעדים. לא חזק, חלש. אני מסתכלת. אליס מתיישבת מול המיטה שלי, על הרגליים. אני מסתכלת עליה.
"מה את רוצה?" אני שואלת. אני רוצה להיות לבד קצת. אני לא יודעת למה… והאמת? כרגע לא אכפת לי. היא מחייכת. היא מלטפת את ראשי ומתיישבת לידי. תוך כמה שניות היא נשכבה על הגב.
"אני רוצה לדעת למה ברחת למעלה" היא שואלת. היא ישירה, לא קשה להבין את זה. היא מסתכלת על התקרה ואז מסתכלת עליי. אני מחייכת חיוך מזוייף. אני בוכה. למה אני בוכה?… אני שותקת. טוב נו, אולי נפלטותכמה יבבות פה ושם. אבל אני שותקת. היא מחבקת אותי. אני זקוקה לחיבוק הזה, אני יודעת.
דפיקות בדלת. אני שותקת.
"מי זה?" אליס שואלת. היא מנגבת את הדמעות שלי וקמה על הרגליים. אני מחייכת ומתיישבת. היא מסתכלת עלי ואני עליה.
"ג'ייקוב….." הוא עונה. אני מסתכלת עליה והיא עליי. אני מסמנת עם היד על הגרון, שלא תכניס אותו. היא מהנהנת. היא מבינה ומתקרבת לדלת. היא יוצאת וסוגרת אחריה.
אני מסתכלת במראה, מסדרת את האיפור ויורדת למטה. כשאני יורדת הדלת פתוחה והווילה ריקה. אני סוגרת את הדלת? באמת?…
אני נאנחת ויורדת במדרגות. אני לוקחת את המפתחות שלי מהקערה ומתקדמת לדלת.
"תחזירי את המפתחות לקערה…. אני נועל…" אני מסתובבת ורואה את דניאל. הוא עומד חמישה צעדים ממני.יש לו מפתחות ביד ואין לו חולצה. אני מסמיקה… מה לעשות אחרי ההתנהגות המטומטמת מקודם?