רכבת אקספרס לאהבה | 10 | ג'נטלמן, או סבל?

בום. אני מסתכלת על אריק. הוא מצחקק. משהו נשבר? מה הוא כבר עשה?… אני קמה. אני מרימה את הנעל ומתקדמת אל עבר הרעש. אני מסתכלת. אני נדהמת.
למה הוא לא נכנס מהדלת?… מקוריות?…
הוא מביט בי ומחייך חיוך מטופש. הוא מגרד בראשו ומרים את המזוודה בקלות.
הוא הרים את הכובע שכנראה נפל לו וסידר על ראשו. הוא סידר את שיערו השטני ויישר את מבטו הכחול- ירוק למבטי. אני נדהמת, ומסמיקה. הוא מתקדם הלאה , מניח את המזוודה בערימה. הוא מתיישב בנוחיות במעגל.
" אני דניאל מיירון… ולא ענו לי באינטרקום, אז נכנסתי דרך החלון במרפסת." התחלתי לצחוק. זה היה המשפט הכי אידיוטי וחמוד ששמעתי מימיי. התקדמתי אל עבר המעגל והתיישבתי גם אני.
"בן כמה אתה, אם מותר לשאול… או שאת מבוגרת מדיי?" אליס מתגרית בו. אני צוחקת ומנגבת דמעת צחוק מעיני. אריק מסתכל עלי ומגחך.
"או אל תדאגי, מבוגרת אני לא.." הוא זורם? זה נחמד… מאוד… חברותי? אין לי איך להגיב לסיטואציה.
"אני בן 21" הוא אומר. אני מביטה באליס שנאנחת באכזבה.
"טוב אנחנו כמעט הרכב מלא, למה שלא נסתדר בחדרים והכל?" אריק מציע. אני מהנהנת וקמה.
אליס מזנקת ורצה אל עבר הדפים שהוצמדו בנעץ ללוח השעם הענק. כשאני חושבת על זה, לא באמת בדקנו מי בחדר עם מי… יכול להיות מועיל להציץ, לשם שינוי.
אני מציצה מבעד לכתף של אליס על השמות… האנה לייס… האנה לייס… הנה.
אני בחדר עם… הילי. אני נאנחת בהקלה, לא יודעת למה. פשוט הקלה…
אליס מחייכת חיוך זדוני. ליה משקשקת מפחד. אני צוחקת ומציצה ברשימה של הבנים…
אריק עם ג'ייקוב… ודניאל עם… פרדי… אני מניחה שהוא הבחור שלו אנחנו מחכים…
אני מחייכת ומרימה את המבט לאריק.
"אז, ג'נטלמנים, עוזרים עם המזוודות?" אני שואלת. אריק מחייך ומניד בראשו.
"אני כבר שוטף כלים… אל תתנו לי עוד דברים לסחוב…" אריק עונה. מתחכם. אני מביטה בדניאל ומחייכת.
"אתה לא שוטף כלים…." אני אומרת, כאילו שלא ידע את זה. דניאל מחייך, קד, ומרים מזוודה. אני מרימה שתיים, הוא מוסיף שתיים לידיו. אני מתפעלת מהחוזק שלו. שתיים קשה לי, אז שלוש?
הוא מתקדם במעלה המדרגות ואני אחריו. הילי צוחקת, שומעים אותה מלמטה. אני מחייכת ומסתכלת על החדרים. חדר 1. יופי. אני פותחת את הדלת בקושי ונכנסת פנימה.